ריכוז כל החומר:מחברת קורס של רונה רוזן+סיכום שלה+חומר לימוד עצמי+מאמרים מהכיתה
רגולציה- לימוד עצמי-כל המאמרים:
רגולציה חלוקתית:
רות בן ישראל-צדק חברתי בעידן בתר עבודה:
העבודה כיום מוערכת רק על בסיס שיקולים כלכליים. רק בזכות המערכת המשפטית נשמרים כבודם וזכותם של העובדים.
ההתערבות המשפטית מוצדקת מנימוקים קנייניים: העבודה קניינו של העובד, העובד קניינו של המעביד החייב בזכויותיו. משיקולים כלכליים:איזון כוחות בין העובד למעביד למניעת כשל שוק.
ושיקולים חברתיים: שוויון ואחווה.
המצב בעידן בתר עבודה-אין כבוד בעבודה, יש עלייה באבטלה:
מעבר לבסיס גלובלי/עולמי– כוח עבודה מוזל והעברה למדינות אחרות- כתוצאה: פגיעה בזכויות העובד. (הזכויות באחריות העובד ולא באחריות המדינה).
יורדת מעורבות המדינה-במקום חוזים קיבוצים יש חוזים אישיים.
אין התאמה בין היצע העבודה והביקוש-עקב זקנה,ילודת ייתר והקטנת היקף המשרות בעיקר בתחומים שאינם היי-טק.
שינוי מעמד העובד ממעמד שכיר למעמד קבלן/יועץ-כך שאינו נהנה ממטרייה משפטית טובה.
אימוץ סוגי העסקה גמישים– חלקית,ארעית וכד'- יצירת אפלייה בין אוכלוסיות.
הפתרונות המוצעים: מניעת פגיעה בזכויות עובדים במישור הבינ"ל, הגברת החינוך וההכשרה המקצועית, סיבסוד מעסיקים של מובטלים,עידוד יזמות אישית, צדק חברתי- בדומה לשיטות הנהוגות בצרפת,אנגליה וגרמניה. (הכל מחייב חשיבה מעמיקה יותר).
פס"ד מיכל שזיפי נ' בית הדין לעבודה:
ביהמ"ש בוחן כיצד שומרים שכר מינימום במצב של תשלום עמלות.בית הדין לעבודה פסק שאמנם יש חובת שכר מינימום אבל בכפוף לכך שהמעסיק יוכל להתחשבן עם העובד על חודשים בהם לא היה זכאי לעמלות. ביהמ"ש נדרש לפסוק כדעת השופטת ברק בדעת מיעוט שסברה שעל המעביד לוודא בכל חודש תשלום שכר מינימום.
ביהמ"ש העליון פסק:העתירה נדחתה. ההחלטה הייתה מוצדקת ומעוגנת בחוק המגן על העובד.
רגולציה פטרנליסטית:
עופר גרוסקופף-פטרנליזם בשוק ההימורים:
המאמר תוקף את איסור ההימורים באופן פרטי מחד ומתן היתר לריבוי הימורים בחסות הממשלה ומצדד במתן היתר להימורים ע"י גופים פרטיים.
המצב המשפטי הקיים:מגבלה פלילית-חוק העונשין,חוק החוזים,חוק הסדר ההימורים בספורט.
המצב הקיים באנגליה: רגולציה של רישוי המאפשרת לגופים פרטיים לנהל הימורים תחת פיקוח.
דחיית הטענות בעד פטרנליזם:לזכייה יש תועלת כספית, הזכייה מסייעת בשיפור מעמד כלכלי, מידת הערכת הסיכוי לזכות היא אישית ומבוססת על אמונה, מדובר בחוויה בידורית.
דחיית הטענות בעד הגנה על החברה: אין מניעה ליטול סיכונים מחושבים,השאיפה להתעשר לגיטימית,אין פגיעה בשכבות החלשות ממילא זה רלוונטי רק להן,הימור כפייתי הוא נחלת בודדים בלבד.
דחיית ההצדקה למונופול ממשלתי:אם הימור מותר אז שיהיה גם פרטי, ציבור המהמרים לא ייפגע עם יהיה רישוי כנדרש.
רגולציה של מחירים:
מחירי החלב בישראל:
מחלוקת בין מועצת החלב המצדדת בהשארת המצב הקיים לבין משרד האוצר השואף לעודד יותר תחרות בשוק החלב ולהוזיל את החלב.
מבנה משק החלב בישראל: משרד החקלאות מגביל את מכסות החלב ע"מ להימנע מעודפים וע"מ לחלק את המכסות בין כל היצרנים באופן שווה. המשרד קובע את מחיר החלב. יצרן העובר את המכסה יקבל סכום מופחת עבור תוצרתו. משק החלב ריכוזי מאוד (3 מחלבות) ואין תחרות.
הצעת האוצר: ביטול מכסות, אישור לייבוא, פתיחת השוק לתחרות חופשית.
הוחלט על הקמת וועדה ציבורית לבחינת שיטת הפיקוח על מחירי החלב- המועצה מתנגדת.
מחירי שירותים בנקאיים:
תיאור התהליך שהביא להטלת פיקוח רגולטורי על מחירי השירותים הבנקאיים.
שוק הבנקאות מאופיין בריכוזיות גבוהה והיעדר תחרות. המוצר תמיד נדרש גם במחיר גבוה. מכאן שיש פגיעה בצרכן.נסיונות לשנות את מבנה ענף הבנקאות לא צלחו והמענה היעיל שנותר:
הומלץ על הגברת הרגולציה על מחירי השירותים הבנקאיים: הגברת השקיפות במידע מהבנקים, הנמכת חסמי מעבר בין הבנקים, הגברת הדיווח לכנסת, ביטול כפל עמלות וכד'.
הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים:
רקע ורציונאל לחוק:בעבר היה חוק פיקוח על יציבות מחירים מכוח שעת חירום ועקב האינפלציה האדירה.במשך השנים הוצאו מוצרים רבים מהחוק ונשארו רק מוצרי:תעשייה, תרופות, דם, ימי אישפוז, תעריפי נסיעה,דלק, חלב וביצים. החוקים הקודמים לא רלוונטיים בהיעדר מצב של:שעת חירום,אינפלציה ומאידך צורך ביצירת שוק תחרותי במינון של פיקוח סביר ולא מוגזם.
הצורך בפיקוח נובע מ:שליטה על מדיניות כלכלית של הממשלה, מניעת כשל שוק בהיעדר שווקים משוכללים,חשש ממחירים מוגזמים על מוצרים שערכם פחות, מונופול בייצור וכד'. זאת ע"מ למנוע פגיעה בהקצאת המשאבים היעילה בחברה.
פיקוח יוטל במצב של: מונופול, עודף ריכוזיות בידי גורמים מועטים,היעדר תחרות,מוצרים מסובסדים, מוצרים חיוניים,מוצרים שיש בהם מחסור.
יהיו 3 רמות פיקוח: מחיר עפ"י צו, קבלת אישור להעלאת מחיר,מסירת דיווח על שינוי מחיר.
תהיה גמישות בהטלת הצווים ולא יוכבד הפיקוח על מי שאין בכך צורך.כל משרד יפקח בתחומו.
רגולציה של כמויות:
מכסות לגידול מטילות ופטמים:
יש מדיניות מכסות המווסתת את השוק-מותר לפקחים להשמיד עופות של יצרני ביצים החורגים מהמכסה. ע"מ לחסוך בעלויות רכישת הביצים העודפות והשמדתן.
משרד האוצר מציע לבטל את המכסות הגורמות לביזבוז בשל סילוק העודפים.המגדלים טוענים שהמכסות שומרות על קיום הענף ומחזקות את ההתיישבות.
הצעת חוק: תכנון משק החלב בישראל:
עד כה התפתח משק החלב ונשמרה היחסיות בין היקף הייצור והצריכה של נוזלי ושומני החלב. עקב שינוי במאפייני הצריכה ירד הצורך בשומני החלב. ע"מ להבטיח את המשך הייצור במלואו יש לעגן את הסמכות לקביעת היקף ייצור החלב בידי רשות אחת שתאפשר גמישות והתאמת הייצור לרמת הצריכה.
תחשיבי עלות תועלת:
מאמרו של ARROW –על תפקיד המחקרים ברגולציה של איכות הסביבה והבריאות:
הראציו: למחקרי עלות תועלת יש חשיבות רבה בגיבוש הרגולציה והתאמתה לצורך בתנאי שמתבצעים כנדרש .אולם הם אינם צריכים להיות הבסיס היחידי לקבלת ההחלטות.
עקרונות לשימוש במחקרי עלות תועלת:מתן אישור לסוכנויות להשתמש במחקרים אלה, השימוש יהיה ברגולציות בולטות וקריטיות, המחקרים צריכים להיות כמותיים, רצוי שיתבצעו ע"י גורם חיצוני,עליהם להתמקד בעיקר בתוצאות הרצויות והלא רצויות.
ניתוח משפטי של רגולציה:
יצחק זמיר-פיקוח ציבורי על פעילות עסקית:
הפיקוח הציבורי על פעילות פרטית – רגולציה הינו מתפקידיה העיקריים של המדינה, הוא מורכב מ:הסדרה של פעילות פרטית בתחומים שונים באמצעות כללים הנקבעים בחוק, בתקנות ובהוראות מנהל,ומאכיפת הכללים.
מצד אחד, יש צורך בפיקוח כזה כדי למנוע שימוש לרעה בכוח פרטי, לתקן כשל שוק, להסדיר שימוש במשאבים מוגבלים ולהבטיח רמה ראויה של מצרכים ושירותים,מצד אחר, הפיקוח פוגע בזכויות אדם, ובעיקר בחופש העיסוק ובזכות הקניין, שהינן זכויות חוקתיות. הפיקוח מורכב משני שלבים:בשלב הראשון השלטון קובע הסדרים. ניתן לכנותו "הסדרה" (regulation). בשלב השני השלטון מקיים "פיקוח" (inspection). בישראל מקובל לכנות את שני השלבים גם-יחד "פיקוח" – המושג "פיקוח" כולל בארץ גם את ההסדרה.
היקף הפיקוח והשלכותיו: הפיקוח הציבורי על פעילות פרטית מעוגן בדרך-כלל בחוקים. הגיבוי לכללים שנקבעו בחוקים אלה ניתן, בין היתר, באמצעות עונשים פליליים, אולם חוקים אלה שונים במהותם מחוק העונשין, העוסק רק בפעילות פסולה ואסורה. על-פי-רוב הקורבן העיקרי של הפיקוח הוא חופש העיסוק, רוב חוקי הפיקוח פוגעים בחופש להקים ולנהל עסקים או בחופש לעסוק במקצוע, השאלה המרכזית המלווה את משטר הפיקוח היא מהו האיזון הראוי בין אינטרס הציבור לבין זכויות הפרט.
הפיקוח מופעל על-ידי רשויות שונות של המנהל הציבורי ואינו מוגבל למשרדי הממשלה, הוא מופעל גם על-ידי רשויות מקומיות ורשויות אחרות, שיש להן קיום משפטי נפרד,לדוגמה: המועצה להשכלה גבוהה,בנק ישראל ורשות ניירות-ערך.
הצורך בפיקוח: בחברה דמוקרטית יש הצדקה רק אם הוא נדרש לשרת צורך ציבורי. במקרה של כשל שוק גם בית-המשפט בישראל הכיר בצורך זה בתחומים שונים. לדוגמה, לגבי תחום התקשורת המשודרת, בית-המשפט הציג שני טעמים עיקריים התומכים בצורך לקיים פיקוח בתחום זה. ראשית, התדרים המשמשים את השידור הינם משאב ציבורי מוגבל, שאינו מספיק לכל המעוניינים, שנית, קיים צורך להבטיח פלורליזם תקשורתי, שימנע מונופול בשוק הדעות ויאפשר ביטוי למרב הדעות.
מדינה מוסדרת- היישוב היהודי בארץ-ישראל פיתח בתקופה שלפני הקמת המדינה שירותים ציבוריים שניתנו על-ידי מוסדות מרכזיים של היישוב. ישראל מתאפיינת במעורבות ציבורית ברמה גבוהה,היא ירשה מנהל ישיר בהיקף רחב ואף הרחיבה אותו במידה רבה. ומצד שני, הרחיבה את המנהל העקיף. בשנים האחרונות חל שינוי.
מדינה מופרטת- בשנים האחרונות נחשפו לעין כל מגבלות וחסרונות של המנהל הישיר. ראשית, התברר כי קצרה ידו של המנהל הציבורי לספק שירותים מסוימים בזמן הנדרש ובאופן הראוי,שנית, התברר כי בתחומים מסוימים השירות שהמנהל הציבורי נותן לציבור אינו חסכוני, אינו יעיל או פשוט אינו טוב. ההפרטה באה לידי ביטוי ע"י: ראשית, העברת שירותים מידי המנהל הציבורי לידי גורמים פרטיים; שנית, הסתייעות בגורמים פרטיים למתן שירותים על-ידי המנהל הציבורי; שלישית, המדינה נמנעת מלבצע הקמה וניהול של מפעלים או שירותים.
רצוי שהמנהל הישיר יצטמצם – ככל האפשר מבלי לפגוע באיכות השירות לציבור – ושאת מקומו יתפוס המנהל העקיף, שיבטיח כי הפעילות הפרטית לא תפגע באינטרס הציבורי.בהתאם לכך, ראוי שהמנהל הציבורי יתפרק מן התפקידים של הספקת שירותים, ויסתפק בפיקוח על הספקת השירותים.לסיכום,מצד אחד, המנהל העקיף הלך והתחזק, מצד אחר, המנהל הישיר הולך ונחלש.
גבולות הפיקוח- בית-המשפט קבע שהדרך הטובה ביותר לשרת את טובת הציבור, היא תחרות חופשית,עם זאת, היא אינה מבטלת את הצורך בפיקוח ציבורי.
תחומים שאין בהם צורך בפיקוח- קיימים תחומים כאלו של פעילות פרטית.ממילא גם בהעדר פיקוח ציבורי קיימים הסדרים משפטיים שמונעים פגיעה בזכויות ומפצים על פגיעה כזאת.בין היתר, דיני החוזים, דיני הנזיקין ודיני עשיית עושר ולא במשפט, דינים אלה מאפשרים במובן מסוים פיקוח פרטי.ולכן לפני שהמחוקק מטיל פיקוח ציבורי על תחום מסוים של פעילות פרטית, מן הראוי שיברר היטב את שאלת הצורך הציבורי בפיקוח.
הסדרי הפיקוח- המשפט החל על הפיקוח הציבורי מורכב משני חלקים עיקריים, החלק הראשון והעיקרי כולל את הסדרי הפיקוח. החלק השני עוסק באכיפה של הסדר הפיקוח.
קיימת סכנה של הפרת האיזון הראוי בתחום מסוים בשל מתן משקל-יתר לאינטרס של הגנה על הציבור מפני הנזק הצפוי מעיסוק שאינו מפוקח כראוי. אפשר שהחוק יהדק את הפיקוח ויטיל יותר ויותר איסורים והגבלות, אולם פיקוח הדוק יתר על המידה, עלול לפגוע באינטרסים אחרים של הציבור.
מקורות הפיקוח– מבחינה משפטית, הסדר פיקוח חייב להיות מעוגן בדין, שכן אין לפגוע בזכויות אלא מכוח דין, בהתאם לכך, המקורות העיקריים של הסדר פיקוח הם חוקים, תקנות והוראות מנהל. אבל ניתן לקיים פיקוח על פעילות פרטית לא מכוח חוק, תקנות או הוראות מנהל, אלא באמצעות חוזים.
חוקים- החוק הינו דרך-המלך לקביעת הסדר פיקוח, אולם, אסור שחוק יפגע בזכות חוקתית, אלא אם כן הוא מקיים את התנאים שנקבעו בפסקת ההגבלה."אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".
תקנות- בגלל הסרבול הכרוך בחקיקה ראשית, ובכלל זה בתיקוני חקיקה, יש יתרון מבחינת הממשלה לחקיקה משנית, שהינה עדיין הליך פשוט ונוח, ולכן קיים פיתוי להעדיפה על חקיקה ראשית. אולם היועץ המשפטי לממשלה החליט, להתנגד באופן עקרוני להטלת פיקוח על עיסוק באמצעות צווים מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים או מכוח חוקים אחרים המקנים סמכות כללית להתקין תקנות בתחום מסוים.(עקב כך שהליך הוצאתם פשוט ולא מבוסס מספיק).
חקיקה משנית המטילה פיקוח בתחום מסוים עשויה להיות לא רק בלתי-ראויה, אלא גם בלתי-חוקית, ולכן גם בטלה, וגם מאחר שחקיקה משנית אינה יכולה לפגוע באחת מן הזכויות שעוגנו בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו או בחוק-יסוד: חופש העיסוק, מבלי סמכות מפורשת.אולם,מה הפירוש לדרישה של פסקת ההגבלה כי ההסמכה לפגוע בזכות חוקתית תהיה "מפורשת"? גם מבחן ההסדר הראשוני וגם הביקורת השיפוטית אינם נותנים תשובה.
הוראות מנהל- הפיקוח הציבורי על פעילות פרטית נעשה בדרך-כלל, בפועל, על-ידי רשות מנהלית באמצעות הוראות מנהל: צווים אישיים, היתרים ורישיונות, האם אין לרשות מנהלית סמכות טבועה (אינהרנטית), אף ללא הסמכה מפורשת בחוק או בתקנות, לקיים פיקוח כלשהו על פעילות פרטית בתחום העניינים שהיא מופקדת עליהם? לדעת המחבר, התשובה שלילית. אין לרשות מנהלית סמכות פיקוח כללית אלא אם כן הקנה לה החוק סמכות כזאת, ובגבולות שהחוק קבע.
מנגנון הפיקוח- יהא מקור ההסדר אשר יהא, צריך גם מנגנון פיקוח שיוקנו לו סמכויות לאכוף את ההסדר. את ההבדל בין הסדר פיקוח לבין מנגנון פיקוח אפשר לתאר כהבדל בין פיקוח מראש (באמצעות הסדר הקובע נורמות של התנהגות) לבין פיקוח בדיעבד (הבודק את קיום הנורמות שנקבעו בהסדר).
התפקיד של אכיפת הכללים שנקבעו בחוק הפיקוח אינו בהכרח תפקידו היחיד של מנגנון הפיקוח, נוסף על כך אפשר שיהיה לו גם תפקיד של הסדרה ((regulation. מנגנון הפיקוח צריך להיות מותאם בכל עניין למהות העניין. כך גם סדרי העבודה של המנגנון. לדוגמה, מנגנון הפיקוח לעניין כללי הנסיעה וכללי החנייה של מכוניות צריך להיות שונה ממנגנון פיקוח על עיסוק מקצועי – למשל, ברפואה או בעריכת-דין.מנגנון פיקוח המוקם מכוח חוק פיקוח הינו בדרך-כלל מנגנון ציבורי המהווה חלק מן המנהל הציבורי. אולם יש מקרים, הולכים ומתרבים, שבהם המנהל הציבורי, מעדיף להטיל את הפיקוח, ולו חלקית, על מנגנון פרטי.
מנגנון ציבורי: (א) משרד ממשלתי, (ב) רשות נפרדת, (ג) רשות המשרד- סוג חדש של מנגנון פיקוח ,יצור-כלאיים בין מנגנון ממשלתי לבין רשות נפרדת. אב-טיפוס של מנגנון זה הוא הרשות להגבלים עסקיים. הרשות הינה חלק מהמשרד הממשלתי, ועובדי הרשות הינם עובדי המדינה, עם זאת, החוק מקנה לרשות מעמד מיוחד.
מנגנון פרטי- יש עניינים שבהם הפיקוח על פעילות פרטית מופעל על-ידי מנגנון פרטי. בעניינים כאלה מתעוררת שאלה אם מותר על-פי דין, ועד כמה מותר על-פי דין, להסתייע בגורמים פרטיים לצורך פיקוח ציבורי. שאלה זאת התעוררה בעניין הנפלינג. באותו משפט נידון חוק-עזר של עיריית אשדוד שהסמיך את ראש העירייה למנות "מפקחים" לצורך אכיפת הוראות שנקבעו בחוק-העזר בדבר שעות הפתיחה והסגירה של בתי-עסק בתחום העירייה. לפי חוק-העזר, "מפקח" הוא "אדם שראש העירייה מינהו בכתב למלא תפקיד של מפקח לעניין חוק עזר זה", ראש העירייה מינה לתפקיד זה, בין היתר, אנשים פרטיים שהיה להם עניין אישי בשמירת השבת בעיר, בית-המשפט פסל את המינוי.כי, מפקח צריך להיות עובד העירייה, הכפוף להוראות ולהגבלות שפקודת העיריות מחילה על עובדי העירייה – בין היתר בנוגע לניגוד עניינים ולדין משמעתי – וכן גם לשליטה של ראש העירייה.
פסק-הדין בעניין הנפלינג קובע הלכה. אולם אין היא מונעת את המחוקק מלהטיל תפקיד של פיקוח על אדם או גוף פרטיים.
העובדה שחוקים שונים קובעים במפורש אפשרות של הטלת תפקיד של פיקוח, הכרוך בהפעלת סמכויות פיקוח, על גורמים פרטיים אומרת כי המחוקק סבור עקרונית שאין לפסול שיתוף גורמים פרטיים בתפקידי פיקוח. מצד אחד, יש להביא בחשבון את השיקולים העקרוניים שהוצגו בעניין הנפלינג נגד הטלת תפקיד פיקוח על אדם או גוף פרטיים, ובעיקר את העובדה שגורם פרטי אינו כפוף בדרך-כלל למרות מנהלית ולדין משמעתי החלים על עובדי הציבור; אולם מצד אחר, יש להביא בחשבון שיקולים מעשיים בעד הטלת תפקיד פיקוח על אדם או גוף פרטיים, כגון הצורך להעסיק בתפקיד כזה מומחים שאינם נמנים עם עובדי הגוף המפקח.
התשובה לשאלה אם ניתן להטיל תפקיד של פיקוח על אנשים או גופים פרטיים בעניין מסוים שבו אין תשובה ברורה בחוק עצמו נתונה בידי בית-המשפט, על-דרך הפרשנות, לפי נסיבות העניין. לסיכום, מבחינה עקרונית אין מניעה לאצילה של תפקיד פיקוח מגוף ציבורי לגורם פרטי, אם כי מבחינה מעשית אצילה כזאת אפשרית רק בנסיבות מיוחדות..
עמדת הכותב– הלכת הנפלינג תקפה אך במגבלות של התאמה לנסיבות. אפשר להטיל פיקוח על גוף פרטי אולם רק בנסיבות הכרחיות , באמצעות חוק ותחת התניות קפדניות.
סמכויות הפיקוח-מנגנון פיקוח צריך סמכויות פיקוח בחוק או בתקנות.
סיכום – הפיקוח הציבורי על פעילות פרטית הינו תפקיד מרכזי של כל משטר, הוא מורכב משני חלקים עיקריים: הראשון – הסדרה של פעילות פרטית באמצעות כללים הנקבעים בחוקים, בתקנות ובהוראות מנהל; והשני – אכיפת הכללים. המטרה הראשית של הפיקוח היא להגן על האינטרס הציבורי מפני שימוש לרעה בכוח פרטי. חוק פיקוח פוגע בדרך-כלל בזכות-יסוד של האדם, על-פי-רוב בחופש העיסוק. מכיוון שכך, הוא חייב לעמוד בדרישות שנקבעו בפסקת ההגבלה של חוקי-היסוד, ובמיוחד בדרישת המידתיות, כתנאי לפגיעה בזכויות-היסוד. החוקים והתקנות הקובעים הסדרי פיקוח מיושמים בדרך-כלל באמצעות הוראות מנהל על-ידי מנגנוני פיקוח מסוגים שונים. מנגנון הפיקוח מצויד בדרך-כלל מכוח חוק הפיקוח, בסמכויות רחבות של אכיפה: חקירה, חיפוש, תפיסה, ציווי ועוד. סמכויות אלה משמשות לצורך מניעה ולצורך ענישה. הענישה נעשית על-פי-רוב בדרך של הליך פלילי, אולם דרך זו יקרה, ממושכת ומורכבת.
הפיקוח הציבורי על פעילות פרטית, כפי שהוא קיים בישראל, בר תועלת , אך יש סכנה ונזק בפיקוח שאינו יעיל או עודף, כדי להגיע לאיזון ראוי, יש לחקור קודם-כל באופן שיטתי את הבעיות הקיימות בתחום הפיקוח מבחינה משפטית ומבחינות אחרות.
אייל בנבניסטי- תחולת המשפט המינהלי על גופים פרטיים:
יש אמת מידה מוסדית, לפיה חובות המשפט המינהלי חלות על רשויות השלטון לסוגיהן, דהיינו רשויות המדינה, הרשויות המקומיות ופקידיהן. הטעם לתחולה זו כפול: הכפיפות לסמכות שהוגדרה בחוק נובעת מעיקרון שלטון החוק,הרשות השלטונית פועלת בכל תחומי פעולתה כנאמן של הציבור כולו.ויש אמת מידה פונקציונלית, הקובעת שחובות המשפט המינהלי חלות גם על "גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על-פי דין".
הערך המוסף של הדין המינהלי כפול: בביקורת על הליך קבלת ההחלטות, ושיתוף הציבור בהליכי הביקורת השיפוטית. הדין המינהלי בוחן לא רק את תוצאתו של ההליך אלא גם כיצד נתקבל. גישת הבחירה הציבורית מנמקת את הצורך בביקורת משפטית גם על פעילות פרטית מסוימת, אפילו אם מבחינה פורמלית אין היא על-פי דין. למשל: קורפוטיזם- שעקב "עסקות" שעשו עם השלטון קיבלו את המונופול על שירותים מסויימים, ובתמורה התחייבו לשמור על רמתם המקצועית, מגמת ההפרטה: צמצום המעורבות הממסדית בחיי המשק, תוך מכירת נכסי הממשל לגופים פרטיים וכד'. גישת הבחירה הציבורית היא ששיכנעה בדבר התועלת שבהפרטה, עקב טענתה, שמטרת ההסדרה הציבורית – ניטרול בעלי עניין בידי מערכת מינהלית המסוגלת לדאוג ל"טובת הכלל" אינה ניתנת להגשמה, היות שמערכת זו, בנוסף לסרבול הבירוקרטי שלה, לעולם לא תהיה חסינה ללחצים של קבוצות בעלות השפעה החלטת הרשות למסור לאחריותו של גוף פרטי שירות חיוני לציבור מעניקה לו כוח כלכלי ופוליטי.
סיכום-על-פי גישת הבחירה הציבורית, הדיכוטומיה, המצויה בבסיס הרעיון של שלטון החוק המגן על הפרט מפני הרשות, איננה מספקת. היא מהווה מסגרת שבה קבוצות לחץ שונות מתחרות להגשים את רצונותיהן. מקצת קבוצות אלו משיגות את מטרתן על-ידי שכנוע הממשל שלא לפעול או לוותר על פיקוח מוסדי קיים. יש צורך בפיקוח שיפוטי על פעילותן של קבוצות אלו, כדי לאזן את הקושי הטבוע בהליך הדמוקרטי המאפשר לקבוצות לחץ לזכות בהישגים. המשפט המינהלי מספק מסגרת לביקורת משפטית הולמת, לכן, ככלל, אין להירתע מלהחילו גם על גופים פרטיים המבצעים תפקידים ציבוריים שלא על-פי הסמכה בדין.
ראוי שהדין המינהלי יחול על פעולות של גופים פרטיים, שהרשות המינהלית החליטה להפקיד בידיים פרטיות.