שם קורס
שיעור מספר: 2
נושאי השיעור: – תקדים/פסיקה – מערכת בתי המשפט בארץ (כולל ה"שחקנים") בבית המשפטמבוא למשפט ישראלי – 2 4.9.08כשהגדרנו חקיקה אמרנו שזה מעשה שמטרתו ליצור נורמה משפטיתפסיקה – מעשה שהכוונה שלו היא לפתור סכסוך בין 2 צדדים או לענות על שאלה שיש למישהואיך קורה שפסיקה שמופנית בין 2 צדדים שיש שהן סכסוך הופכת לנורמה בחברה, המשפט הוא מערכת נורמטיבית, מערכת שנועדת לכוון התנהגות, גם מוסר ודת הן מערכות נורמטיביות.מערכת נורמטיבית חייבת להיות יציבה וודאית, קוהרנטית אסור שיהיו בה סתירות, הן מערכות מסורתיות שלא משתנות בצורה מהירהכאשר עולה שאלה , או עולה סכסוך בחברה העניין מעניין לא רק את 2 הצדדים אלא את החברה בכללותה, עצם העובדה שיש סכסוך וחוסר וודאות מעניין את החברה – מפריע לה. ישנה כאן בעיה היציבות נפגמת. התפקיד של ההליך השיפוטי הוא להחזיר את הסדר והיציבות. פסיקת השופטים מעניינת את הקהילה כולה. לכן אנחנו פונים למישהו עם סמכות/אוטוריתה.הפסיקה הופכת לתקדים.לנורמה שמופנית לחברה כולה וגם לשופטים עתידיים. שופטים תמיד יבדקו מה פסקו ופטים לפניהם כי הם חייבים לפעול בתוך מסורת, הם לא רוצים להוביל למצב של סתירה ברב המקרים הוא ידבוק בשופט שהקדים אותו. לכן אנחנו אומרים שהתקדים מעניין גם שופטים/פוסקים עתידיים.תקדים מנחה – בד"כ התקדים ינחה אותם והם ידבקו בותקדים מחייב – שיטת משפט שתחייב אותם להסתכל אחורה ולקיים אותו Stare decisis – להשאר בהחלטה. לדוגמא שיטות משפט אנגלוסכסיות, לא היתה חקיקה המוסד העיקרי היה בית משפט ולא רוצים נבדלות בין שופטים שונים ולכן חייבים לקבע זאת ככלל מחייב. בארץ פסקי דין של בית המשפט העליון מחייבים את כל בתי המשפט שמתחתם על פי חוק.תקדים אופקי – בעבר התקדימים היו אופקיים – שחל באותה ערכאה, שופטי ערכאה כפופים לשופטים באותה ערכאה שהיו לפניהם.תקדים אנכי – תקדים שבו בית משפט גבוה מחייב בתי משפט נמוכים שמתחתיו. היום יש לנו ערכאות ערעור שמונעת את הסתירות. (בית המשפט העליון לא כבול לתקדימיו למרות שבפועל הוא לא עושה זאת, אורך חיים של תקדים בממוצע הוא 10-12 שנים).מה מתוך כל פסק הדין נחשב לתקדים?רציו – ratio decidendi – לב ההחלטה – הסיבה לפסק הדין, רק זה מחייב כתקדים.אוביטר – obiter dictum – אמרות אגב של השופטים – על מנת לנמק ולחזק אותםישנן לפחות 2 בעיות פרשנויות גדולות:1. בעיית האבחנה בין הרציו לאוביטר? מה מחייב כתקדים ומה לא מחייב, למשל פס"ד בנק מזרחי נגד מגדל (מושב שיתופי) פס"ד החל כסכסוך על פרשנות של חוק (פריסת חובות המושבים) ,כל הרציו הוא הפסקה האחרונה שמדברת על כמה המושב צריך אם בכלל לשלם לבנק, על שאר הדברים של בית המשפט על החוקתיות הוא אוביטר על פי דעה אחת , על פי דעות אחרות כל הנימוקים החוקיים הם גם רציו. יש כאן שיקול דעת לפרשן.2. היקף הרציו – איזה תקדים נגזור מהמקרה שלפנינו, מה רחב הקדם שנגזור. פס"ד באנגליה בדיני נזיקין – דונהיו נגד סטיבנסון, בחור גילה שבלול בתחתית הבקבוק וזכה בתביעה. התקדים שנוצר הוא: האם הכלל שחברה שמצאו בבקבוקה שבלול חייב בנזיקין? או האם הכלל שכל חברה יצרנית שבאחד ממוצריה נפל פגם חייבת בנזיקין, כל כללי הנזיקין באנגליה מבוססים על ההחלטה בפס"ד זה. הכל שאלה של פרשנות.לכן רואים בבית המשפט כל הזמן דו שיח שנוגע בפרשנות של הרציו, כל צד מנסה להביא תקדימים שיתמכו בצד שלו ולקעקע את התקדימים של הצד השני בטענה שהם אוביטר או מאבחן בין המקרה שלו לבין התקידימים distinguish לאבחן תקדימים.באותו אופן נוהגים שופטים – הם מאבחנים בין המקרים והתקדימים.יש פתח רחב לפרשנויות ולמשחקים פרשניים. (לא רק של השופטים אלא גם רשויות שצריכות להוציא לפועל את פסקי הדין), הפרשנות היא בעיקרה גם חברתית – עד לאן הציבור יתן למתוח את הפרשנות.פסיקה מעלה שאלות נוספות: שאלות של צדק על פי אילו שיקולים של צדק הם מכניסים לפסיקה שלהם? שאלות פרוצדורליות – איך נראה ההליך השיפוטי – כולל את כל הקהילה או רק שופטים מקצועיים, שופט יחיד או הרכב שופטים? איך הליך מתחיל? מתי הליך מסתיים? ולא ניתן לערער עליו – נעשה מעשה בי- דין res judicata. איך מוכיחים את האמת- דיני ראיות? מבנה פסקי הדין – באירופה מקובל שפסקי דין מאוד קצרים ואנונימיים לעומת פסקי דין בעולם אנגלוסכסי שהם מפורטים, יודעים מי היו השופטים, יש דעת רב מנומקת ודעת מיעוט מנומקת ואפילו דעת יחיד מנומקת.מערכת בתי המשפט בארץ – ישנם במערב 2 מסורות לגבי מערכת בתי המשפט. (מערכת אחת אל מול מערכת של בתי משפט מתמחים בנושאים מסוימים)בארץ יש מערכת אחת שדנה בכל הנושאים כולם(מסורת אנגלוסכסית) עם חריגים קטנים (על פי מסורת אירופאית), ישנן 3 ערכאות: שלום, מחוזי ועליון.בית משפט שלום: ערכאה דיונית לא ערכאת ערעור, הוא לא בית משפט היחיד שבו מתחילים תיקים, הוא מוגבל מבחינת הסמכות העניינית שלו – בתיקים אזרחיים השלום יכול לדון שהסכסוך הכספי הוא עד 2.5 מיליון שקל. מעל זה הולך למחוזי.מבחינה פלילית ניתן להגיש על עבירות שהעונש עליהם הוא עד 7 שנות מאסר. מבחינת סמכות מקומית – הארץ מחולקת ל6 מחוזות. לכל מחוז יש את נשיא בתי משפט השלום של המחוז. על פסק דין בבית משפט השלום יש זכות לערער בבית משפט מחוזי, בד"כ יושב בו שופט כדן יחיד בסמכות נשיא בתי המשפט השלום של אותו מחוז להגדיר תיקים שבו יהיה הרכב יותר גדול.בית משפט לענייני משפחה/תעבורה/לעניינים מקומיים – הם מחלקות של בית משפט השלום. עניין של התמקצעות השופטים עם אותן זכויות כמו בית משפט השלוםבית משפט לתביעות קטנות – מסונף לבית משפט השלום ודן אך ורק בתביעות אזרחיות קטנות עד לגובה של 35000 ש"ח. אין עורכי דין לצדדים אסור להיות מיוצגים. אי אפשר לערער למחוזי אלא צריך לבקש רשות לערער מבית המשפט המחוזי.בית משפט מחוזי: 2 כובעים כערכאת דיון וערכאת ערעור על בית משפט השלום, לכל אחד מהמחוזות יש בית משפט מחוזי. מבחינה דיונית הוא בית משפט שיורי – כלומר כל מה שלא הולך לשלום ולעליון הולך למחוזי, ברירת מחדל. ישנם דברים שהולכים למחוזי על פי מה שקובע החוק (כמו פירוק שיתוף מקרקעין). ישנו ניסיון להתמקצעות בבתי משפט מחוזים (כלכליים גדולים בת"א , פליליים גדולים ברמלה) כארכעת דיון כמעט תמיד שופט יחיד (דן יחיד) למעט פשעים חמורים שאז יש הרכב של 3 שופטים, בערעור הוא תמיד יושב בהרכב של 3 שופטים. על החלטה של המחוזי יש זכות ערעור לעליון (תיק שהתחיל במחוזי). בתיק שהתחיל בשלום ודנו בו במחוזי כערכאת ערעור צריך לבקש זכות ערעור מהעליון. בית משפט מחוזי בירושלים הוא בית משפט שיורי לעניינים מקומיים (לא יודעים לאיזה מחוז לשייך לדוגמא דמניוק).בית המשפט העליון – כרגע יש תקן ל15 שופטים בירושלים, יושב ב2 כובעים גם ערכאת דיון וגם ערכאת ערעור, התפקיד המרכזי שלו הוא ערכאת ערעור (לתיקים מהמחוזי), כערכאה ראשונה/דיון – ייחודי לישראל, בתיקים מנהליים וחוקתיים בשבתו כבג"צ. בד"כ יושב בהרכב של 3 שופטים, נשיא בית המשפט העליון רשאי לקבוע הרכב אי זוגי גדול יותר.החלטות בית המשפט העליון הן סופיות ואין עליהן ערעור בשום בית משפט אחר – ערכאה אחרונה, מה שכן ניתן הוא דיון נוסף בהחלטות חשובות שמשנות הלכה אפשר לבקש מנשיא בית המשפט דיון נוסף בהרכב רחב יותר (שיכיל בד"כ גם את השופטים הקודמים).משפט חוזר – לא קשור לבית משפט עליון, רק במשפט פלילי כשיש ראיות חדשות והנאשם רשאי לפנות לנשיא בית משפט העליון שיקבע משפט חוזר בעניין – שיתנהל באותה ערכאה שהתנהל המשפט הראשון.המערכת בארץ מעוררת לא מעט בעיות, ביקורות עיקריות שמטיחים בה:1. המערכת ריכוזית מדי – פירמידה אחת שעוסקת בכל התחומים, הפרדת רשויות וסמכויות חשובה.2. ביקורת שכולם שותפים לה – המבנה בארץ הוא מסובך ולא הגיוני ברב המדינות הוא מבנה משולש של 3 ערכאות פשוט יותר שבו כל התיקים מתחילים בערכאה נמוכה (השלום בארץ) מעליה ערכאה שניה שהיא אך ורק ערכאת ערעור (עם זכות ערעור אוטומטית מהערכאה הנמוכה) ומעליה בית משפט עליון מפקח שבוחר לעצמו רק תיקים חשובים ודן אך ורק בהם. מקובל במדינות מודרניות מעניקים תמיד זכות ערעור לכל תיק ובארץ ניתן להגיש זכות ערעור על העליון לתיקים שהתחילו במחוזי. היתה ועדה בראשות השופט אור שהמליצה על שינוי אבל היתה התנגדות של השופטים עצמם שלא רצו להקטין את הפירמידה. גם הפוליטקאים מתנגדים ליוזמה הזו – שלא רצו להעניק מעמד מיוחד לבית המשפט העליון שיוכל לבחור לעצמו את התיקים.ערעור – תופעה חדשה בהיסטוריה האנושית, מהמאה ה -19 קיימת ערכאת ערעור מסודרת, מערכות משפט לא אוהבות ערעורים. משום שהערעור מערער על המערכת כולה – יש פגם במערכת. בהלכה היהודית והמוסלמית אין ערעור. הערעור הגיע מטעמים של זכויות אדם. ערעור הוא רק על שאלה שבמשפט ולא על שאלה שבעובדה – כן נכנסתי לחנות או לא היא לא שאלה , הוא לא יפתח מחדש את הראיות אלא רק על השאלות המשפטיות – מה זה אומר שנכנסתי לחנות.ערעור בזכות – ישנה זכות לכל תיק לערער פעם אחת בערכאה גבוהה יותר.ערעור ברשות – (בר"ע) לא ניתן זכות ערעור אוטומטית צריך לבקש מבית המשפט הגבוה זכות לערער.בארץ מכירים 3 מקרים עיקריים שצריך לבקש זכות ערעור1. בית משפט לתביעות קטנות – תיקים קטנים2. כאשר כבר פעם אחת ניתנה זכות ערעור3. הליכי ביניים – בכל תיק מתקבלות עשרות החלטות ביניים של שופט (קבלת עדים לדוגמא) על החלטות אלו ניתן לערער לערכאה גבוהה יותר.ישנם 3 חריגים שבהם לא עוסקת מערכת בתי המפשט הרגילה אלא בתי דין נפרדים:1. בית דין צבאי – מחוק השיפוט הצבאי (1956) ישנן 2 ערכאות: בתי דין פיקודיים – בכל אחד מהפיקודים יש בית דין פיקודי. מעליהם יש בית דין הצבאי לערעורים (קריה), השופטים הצבאיים ממונים בהמלצה של ועדת בחירת שופטים, לא כפופים לפרקליט הצבאי הראשי. הם יחידה נפרדת מהפרקליטות הצבאית.המערכת לא עצמאית לחלוטין אלא מוכפפת בסופו של דבר למערכת בתי המשפט האזרחיים. מבית הדין הצבאי לערעורים אפשר להגיע לבג"צ – זה לא ערעור לבג"צ אלא עתירה לבג"צ בשל אחת מ 2 עילות: 1. פגיעה בכללי הצדק הטבעי (למשל לא ניתנה זכות להתבטא לאחד מ2 הצדדים). 2. טעות בולטת על פני הפסק – גלגול מהמשפט המקובל הבריטי כי נפלה טעות סופר/חישובית בולטת, במשך השנים זה הפך ללאו דווקא לטעות חישובית אלא טעות בפסק הדין בצורה מוגזמת.2. בית דין לענייני משפחה – כיום חוקים הם טריטוריאליים שחלים על כל האזרחים, פעם היה דין אישי לכל קבוצה לפי דת ומיקום וכולי, ישנם לפעמים כיסים של דין אישי שנקבע לפי הדת של האדם (על פי הדין העות'ומאני). התוצאה היא שבתחומים של משפחה ישנם בתי דין דתיים, יהודים לבית דין רבני, מוסלמים לבית דין שרעי וכו'. בתי הדין הדתיים מחולקים ל2 ערכאות: בית דין מקומי (בישובים גדולים), בכל עדה יש גם בית דין גבוה – ערכאת ערעור. בתי הדין הדתיים כפופים למערכת האזרחית הרגילה כדי שלמור על הפרוצדורה, גם כאן ישנה זכות לעתירה לבג"צ באותן 2 עילות הנ"ל. בכל משפט יש שופט משפטן מקצועי ו2 שופטי צד – שהם אינם משפטנים.3. בתי דין לעבודה – דנים ב 2 נושאים: דיני עבודה ושאלות של זכויות סוציאליות (חוק ביטוח לאומי וחוק ביטוח רפואי ממלכתי). גם כאן ישנם 2 ערכאות, בכל מחוז יש בית דין אזורי לעבודה. השופטים הם שופטים מיוחדים – שופט מקצועי שלצדו אמורים להיות גם 2 שופטים הדיוטות – אנשים שהם לא משפטנים , נציגי ציבור (נציג העובדים (הסתדרות) ונציג המעבידים) על פי המודל הארופי. מעל לבתי הדין האזורי לעבודה ישנו בית הדין הארצי לעבודה שיושב בירושלים וגם שם יש נציגי ציבור (3 שופטים מקצועיים ו4 נציגי ציבור). לפי סעיף 15 לחוק יסוד השפיטה בג"צ רשאי לפקח גם על בתי הדין ובכללם גם בתי דין לעבודה ולכן ניתן לעתור לבג"צ על פי אותן 2 עילות. התכלית של יצירת בית הדין לעבודה היא ביזור הכח במערכות השיפוט ולכן אין סיבה שניתן לעתור מבית דין לעבודה לבג"צ בניגוד לפיקוח על הצבא או חריג של דין אישי אל מול טריטוריאלי, השופטים בבית דין לעבודה נבחרים על ידי אותה ועדה לבחירת שופטים.השחקנים באולם המשפטהשופטים – חוק בתי המשפט קובעים את הכשירות של שופטים, מה נדרש על מנת להיות שופט בכל אחת מהערכאות (השלום, מחוזי ועליון). בבית המשפט העליון לא חייבים להיות עורכי דין אלא מספיק שהוא משפטן. השופטים והדיינים מתמנים על ידי נשיא המדינה (צבאיים על ידי הרמטכ"ל) על סמך המלצה של ועדה למינוי שופטים (על פי חוק מינוי שופטים 1973) שיש בה רב מובנה למשפטנים: 3 שופטי בית משפט עליון (נשיא +2), 2 נציגי לשכת עורכי דין, 2 שרים (משפטים +1) ו 2 חברי כנסת (קואליציה + אופיזיציה על פי הנוהג) : סה"כ 4 פוליטקאים ו 5 משפטנים. בשנים האחרונות בעקבות המהפיכה החוקתית ישנם הרבה קולות לשנות את השיטה שבה יהיה יותר מעורבות לציבור על יד פוליטקאים לפחות במינוי שופטים לעליון שעוסק בחוקה.רשמים – משהו בין מזכיר לשופט, עוסק בשאלות שיפוטיות בדרג נמוך (אגרות ומועדים) ממונה גם על ידי הועדה למינוי שופטים. במחוזי הם שופטי בית משפט שלום ובעליון הוא שופט מחוזיעורכי הדין – מחוייב תואר ראשון, וסטאז' אצל עורך דין (שנה) ואח"כ 2 מבחנים (בכתב + בע"פ). בארץ כל עורכי הדין חייבים להשתייך ללשכת עורכי הדין,ישנם פעולות שהחוק קובע שרק עורך דין יכול לבצע.נוטריון – עו"ד עם ותק של 15 שנה וצריך לבקש אישור של משרד המשפטים ותעודת יושר. הוא רשאי לאשר אמיתות של מסמכים.עורכי דין בשירות המדינה- למדינה ישנם עורכי דין משלה – פרקליטות המדינה, המבנה הוא על פי המחוזות בכל מחוז יש פרקליטות המחוז בראש כל מחוז יש פרקליט מחוז ומעליהם פרקליט המדינה. חוץ מ 6 המחוזות ישנו מחוז שביעי – פרקליטות ארצית שמייצג את המדינה בפני בית המשפט העליון או בבית הדין הארצי לעבודה. בכל מחוז לפרקליטויות ישנם כמה מדורים: פרקליטות פלילית שמייצגת את המדינה בתיקם פליליים, פרקליטות אזרחית לתיקים אזרחיים, לעיתים ישנו פרקליטות לנושאי מיסוי וכלכלה (תל אביב), לעיתים פרקליטות מנהלית בתיקים מנהליים. בארצית יש גם מדור בג"צ. בראש הפרקליטות עומד פרקליט המדינה אבל המילה האחרונה בנושאים של העמדה לדין לדוגמא הוא הדמות החשובה מבחינה משפטית בארץ הוא היועץ המשפטי לממשלהיועץ משפטי לממשלה – תפקיד משפטי הכי חשוב בארץ (יוהמ"ש) אחראי על מספר נושאים: 1. פרקליטות המדינה – המילה האחרונה האם להעמיד לדין. 2. אחראי על מחלקת חקיקה במשרד המשפטים – מנסחת הצעות חוק. 3. אחראי על יעוץ משפטי לממשלה ולכל רשויותיה. בכל אחד ממשרדי הממשלה ישנה מחלקת יעוץ וחקיקה שבראשה עומד היועץ המשפטי של המשרד. היועצים המשפטיים כפופים מקצועית ליועץ המשפטי לממשלה וחוות הדעת שלו מחייבות אותם. מבחינה מנהלית הם עובדים של המשרד/ של השר.היועץ המשפטי לממשלה בארץ הוא פקיד (בחו"ל הוא שר בכיר בממשלה). האם שר המשפטים יכול לקחת את הסמכויות מהיועץ המשפטי לממשלה שהרי הוא השר והיוהמ"ש הוא פקיד – על פי ועדת אגרנט שר המשפטים לא יכול לקחת את סמכויותיו והוא גם לא רשאי לפטר אותו אלא אך ורק הממשלה יכולה לפטר אותו. בעקבות פרשת בראון-חברון המינוי של יועץ משפטי לממשלה מחייבת ועדת חיפוש (מורכבת מאנשי ציבור ושופט בית משפט עליון) שממליצה לממשלה ועל סמך ההמלצה הממשלה ממנה.משרד המשפטים – כמעט כל הגופים המשפטיים בארץ שייכים לו, מחלקות חשובות: פרקליטות המדינה,מחלקת החקיקה, סניגוריה ציבורית – גוף שהוקם ב 1993 בעקבות מחקרים שהראו שאנשים שאינם מיוצגים במשפט פלילי הסיכוי שלהם לצאת זכאי הם נמוכים. (במדינות מערביות אחרות זכות ייצוג במשפט פלילי היא זכות יסוד). היא לא שייכת לפרקליטות היא גוף נפרד בראשו עומד הסניגור הציבורי הראשי ובכל מחוז ישנה סניגוריה ציבורית מחוזית. גוף נוסף הוא לשכות הסיוע המשפטי שעוסקות במשפט אזרחי ובדיני עבודה והן לא כפופות לסניגוריה הציבורית (שעוסקת רק בפלילים). מחלקה נוספת – היא המרשמים השונים: מרשם מקרקעין, מרשם הפטנטים, רשם החברות, רשם העמותות וכו'.מושבעים – נהוג בעולםהמערבי על מנת שהחברה תהיה מעורבת בהליך השיפוט משיקולים דמוקרטיים (בתיקים פליליים חמורים) הם קןבעים את האשמה ולא את העונש שנגזר על ידי השופט, בישראל זה לא נהוג (הבריטים לא רצו ש"המקומיים" ישפטו).(באירופה יש שופטים הדיוטות מבחינה משפטית אבל יש להם ידע/ניסיון בנושא יותר מהשופט).הליך התביעה – ישנם 2 שלבים: 1. שלב החקירה – במשטרה או בפני רשות חקירה אחרת לדוגמא רשויות המס. ואז קצין בדרגת רב פקד ומעלה רשאי לסגור את התיק באחת משלוש עילות עיקריות: א. חוסר אשמה – אין כאן עבירה. ב. חוסר ראיות – יש לכאורה יסודות של עבירה אבל אין מספיק ראיות. ג. חוסר עניין לציבור – התקיימו פה יסודות העבירה אבל אנחנו לא יכולים להפעיל את המערכת הפלילית בגלל העניין הזה – איזון בין רצון להעניש על העבירה לבין ההבנה שהמערכת מוגבלת (מבחינת משאבים של כ"א וזמן). ההחלטה היא של שיקול דעת. תיק שנסגר מחוסר אשם – התיק נמחק לגמרי מהמאגרים, תיק שנסגר מחוסר ראיות – נשאר רישום במשטרה אבל לא רישום פלילי – תוקן לאחרונה. אדם שלא מרוצה שנסגר תיק שהוא התלונן עליו רשאי לערור (ערר ולא ערעור) ליועץ המשפטי לממשלה שמחליט האם לאשר את הסגירה. 60% מהתיקים נסגרים במשטרה. 2. שלב הפרקליטות – היא בוחנת אותם ומחליטה האם לסגור את התיק מאותן 3 סיבות שנזכרו לעיל. (באירופה אין מצב של חוסר ראיות וזה מגיע למשפט שיחליט האם הוא זכאי). 20% מהתיקים נסגרים והשאר בעניינם מוגשים כתבי אישום. בארץ אין שום פיקוח על הפרקליטות על ההחלטה כן להגיש כתב אישום חריג לעומת מדינות מערב אחרות ששם יש צורך באישור של שופט חוקר.
