שם קורס
שיעור מספר: 6
שיעור מספר: 6 נושאי שיעור מס' 6: – פס"ד גניס – זכויות האדם במשפט הפרטימשפט ציבורי – 8 19.9בשיעור שעבר דיון בנושא זכויות חברתיות בנושא רווחה ישנם 3 גישות מרכזיות:1. נכונות להכיר במעמד חוקתי של זכויות חברתיות2. נכונות לקרוא אותם במסגרת זכות לכבוד בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו3. הסתייגות מסויימת מהחלה ואכיפה של הזכויות על ידי בית המשפט – ביהמ"ש פוסע בנתיב של מדינות אחרות – לא מעוניין להויצא את הערמונים מהאש אלא לנהל מו"מ עם הדרך הפוליטית.הנכונות מצד ביהמ"ש לא רק להכיר במעמדן החברתי אלא אפילו לקרוא אותן לתוך חוק היסוד איננה מובנת מאליו – ברק מציע 3 מודלים: מודל מצמצם, מודל רחב ומודל ביניים ובוחר במודל הביניים – רק זכויות אזרחיות ופוליטיות – זכויות חברתיות לא נכללו בו (1993). שנת 2001 פס"ד גמזו – הן כבר נכללו. ברק עבר שינוי בעניין זה.חופש הדתמה הרציונל? חופש הדת זו זכות סטנדרטית. למה מעוניינים לתת לדת סוג של מעמד מועדף – הגנה מיוחדת ולא להתנהגויות אנושיות אחרות. לא מפני שהדת נכונה ומוצדקת מניחים שהקבוצה שרוצים להגן עליה היא במיעוט על מנת שלא יפגעו בו. זכויות האדם צריך למצוא להן נימוק על ידי אנשים לא מהקבוצה הזו.יכולים להיות 2 כיוונים 1.כי הפעילות האנושית הזו יש לה פוטנציאל גבוה של פגיעות – גם על סמך הניסיון וגם על סמך ההגיון ,בהיסטוריה דתות וזרמים של מיעוט נרדפו. 2. משום שחושבים שיש לה ערך מיוחד.מה כל כך יקר בפעילות דתית ובחופש הדת שמשדרגים אותו ושמים אותו בחוקה ?1. יש קושי להשתמש בטיעון זה – תרומת הדת לרווחת הפרט, המדינה מעוניינת שלאזרחיה יהיו ברווחת פיזית ונפשית, אנשים דתיים מדווחים שיש להם תחושת שביעות רצון גבוהה יותר מאנשים שאינם מאמינים – קשר בין דתיות לבין סוג של רווחה נפשית. המדינה מעוניינת לתת סוג של הגנה על מכשיר שתורם לרווחה נפשית של אזרחיה. תרומת הדת באה עם מחיר – הדת מספקת דרך ומחנכת לניטרול האלמנטים שמכריחים להתמודד עם עצמאות.2. תרומת הדת לחברה בכללה – לא רק לפרטים שמשתייכים אליה. מחקרים מעידים על כך שקבוצות במסגרות דתיות הנטייה שלהם לתרום לכלל- לחברה גבוהה יותר. הדת מהווה משאב לא רק לחבריה אלא לחברה כולה – צדקה לסוגיה. הדת מציעה לנו לשאול את השאלות לגבי תכלית הקיום – שאלות שחורגות מהקיום של כאן ועכשיו. הצגת השאלות היא בעלת ערך. המעבר למודל של מדינת רווחה חיסל את התווך – גופים פרטיים שאינם חלק מהמדינה ותורמים לרווחה כבר לא קיימים (ארגוני עובדים עד NGO). אחד הכלים להגנה על הפרטי היא התאגדות שמסוגלת לתת לאזרח גב נגד המדינה – תיווך. הדת על מסגרותיה היא סוג כזה של מתווך עם כח. גם בטיעון זה קשה להשתמש – דוגמאות כמו 11.9 . תרומת הדת לאסונות וחוסר יציבות.3. חופש המצפון – אמונות ותפיסות העמוקות שיש לאדם לגבי מה ראוי ולא ראוי, מה חובה לעשות ומה לא. רוצים להגן על המצפון של האדם מפני שפגיעה במצפונו – מניעה ממנו מלעשות את מה שהוא מחויב לעשות, גורמת לו לסבל כמעט פיסי, ניכור עצמי, התפרקות. אם יש חשיבות לכך שלא נכון לגרום לאדם סבל – צריך לכבד את מצפונו. המצפון הדתי הוא לא פחות ממצפון ששורשו הוא לא דתי. חופש הדת הוא נגזרת של חופש המצפון. יש טענות לכאן ולכאן – מצפון דתי חשוב יותר מסתם מצפון כי הוא בא מסמכות עליונה. לעומת אחרים שחושבים שמצפון חילוני שוקל יותר ממצפון דתי כי "עושים כי אומרים".4. הזכות לתרבות – על רקע המחצית הראשונה של המאה ה -20, התפיסה השלטת היתה תפיסה של לאומיות, אבחנות בין בני אדם על רקע של שוני תרבותי והיה רצון להוריד את הגבולות על מנת ליצור עולם יותר מוצלח. התפיסה היא לתת לאדם להיו אזרח העולם – סופרמקרט של תרבויות, לאפשר לבחור מתוך הבזאר – את החומרים התרבותיים שמהם הוא יעצב את עולמו. לעומת זאת יש צורך של השתלבות בתוך מסגרת – התייחדות בתוך קבוצה/קהילה חינוך נגד אגואיזם והעדר מחויבויות וקשרים. הליברלים מציגים סוג של סינתיזה – חשיבה ליברלית שמנסחת במונחים ליברלים את החשיבות של השתייכות.
זכות לתרבות כחלק מחירות – אוטונומיה היא הערך הליברלי החשוב ביותר, השתייכות האדם לתרבות שלו היא תנאי הכרחי ליכולתו לממש את זכותו לאוטונומיה. התרבות מספקת לו את האופציות שמתוכן הוא יבחר והיא מספקת לו את המשקפיים שבאמצעותן הוא מתבונן על האופציות ומעריך אותן בדרך להחלטה.
זכות לתרבות כחלק מהזכות לזהות – התרבות היא חלק מהותי בזהות האדם. ההגדרה העצמית נשענת במידה רבה בהשתייכות התרבותית של האדם.
החשיבות של שימור התרבות מחלחלת לשיח הליברלי. קבוצות דתיות הן קבוצות שצריך להגן על התרבות שלהם – קהילות בעלות מאפיינות דתיים מובהקים (האמיש, חרדים). דת היא גם סוג של תרבות – צורת חיים בכל המובנים – לבוש, שפה, מטבח, ריטואלים. ככל שהתרבות כוללת את כל האלמנטים יש לה צידוק לקבל הגנה בצורה יותר חזקה – קבוצות נבדלות – דתיות.האם צריך קטגוריה נפרדת/נבדלת לטובת חופש הדת – מגינים על הדת כמו שמגינים על תרבות ומצפון ואולי לא צריך הגנה נפרדת לדת? זה חוזר על עצמו? זכות לחופש דת – מגינים על מצפון או תרבות דתיים יותר מאשר למצפון ותרבות שאינם מגיעים מהדת. הסברנו למה אפשר למעשה לוותר על חופש הדת כי היא מוגנת במסגרת זכויות אחרות.השלב הבא – מה ההיקף? מה נכלל במסגרת הזו?באופן כללי חופש הדת רחב במובנו כחופש המצפון צר יותר מאשר חופש הדת במובנו כחופש התרבות. פוגעים במצפון כאשר מכריחים אדם לעשות משהו בניגוד למצפונו או כשמונעים ממנו לעשות משהו. המצפון לא מתייחס להתנהגות של אדם שלישי. תרבות לא כוללת רק את מה שאני חייב או אסור לי לעשות. תרבות יכולה להיות מאוימת גם לא ממצבים של כפיה – תרבות היא אווירה ומסגרת. זה משהו יותר כללי ורחב. היא קולאז' של דרכי התנהגות, לבוש, פנאי וכו'.פרשת בר אילן – לפי חופש המצפון – חופש הדת לא נפגע, במונחים של חופש התרבות – חופש הדת נפגע במסגרת התרבות.
לפי חופש התרבות הטענה כלפי המדינה היא הגנה מפני חוקים כללים – אלכוהול במסגרת תרבות (קידוש). לתת סוג של העדפה מתקנת – תקצוב בתי ספר לשימור התרבות/הדת.בשלב האיזונים זה מתהפך – האם העותר צודק? כאן במסגרת חופש המצפון זו אותה מסגרת ובחופש התרבות – המסגרת מצטמצמת. הסיכוי לנצח בטיעון של מצפון גדול יותר מבטיעון של תרבות. מצפון זה הכל או כלום. תרבות מורכבת ממארג של דברים ולא כל מרכיב הוא להיות או לחדול. בגלל שתרבות יש לה דרישות נוספות יש בה סיכון שהיא תגביל אחרים, הגנה על תרבויות מיעוט בטריטוריה מסוימת – בשטח שלהם.
