צדק חברתי בעידן בתר העבודה: צדק חלוקתי בחלוקת העבודה במאה העשרים ואחת רות בן ישראל

סיכום המאמר- צדק חברתי בעידן בתר העבודה:

צדק חלוקתי בחלוקת העבודה במאה העשרים ואחת

רות בן ישראל

על העבודה–

התרבות האנושית הושתתה מאז ומתמיד על יסוד העבודה ולעבודה היה תפקיד חברתי בכל שלב בהתפתחות. ההכרה בתפקיד המוביל של העבודה החלה מתגבשת במאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20 נהפכה העבודה, ובמיוחד התפקיד אותו מבצע האדם במסגרתה, לסמן וסמל חברתי שעל פיהם נגזר מעמדו של האדם ועוצבה זהותו. ככל שהתעצמה ההכרה בתפקיד המרכזי שיש לעבודה בהתפתחות התרבות האנושית, נהפכה העבודה למושג רב מימדי שבא לידי ביטוי ב-3 מימדים שונים:

הוערכה העבודה כאמצעי יצירתי המעשיר את העולם, ממריץ את תרבותו ומתגבר את הליך האנשתו.

העבודה, ובמיוחד השכר המשולם בגינה, מקובלים כאמצעי חלוקתי.

העבודה נתפסת בהקשרה הכלכלי כגורם של הייצור. מצד אחד העבודה היא אמצעי להגדלת העושר ומן הצד השני היא מכניזם המשחרר את הפרט מתלות בזולת. מימד זה מתעלם מכל תרומה חברתית של העבודה שאיננה נמדדת במונחים של ייצור.

למרות הרב מימדיות של המונח, במדינות המתועשות הנשתתות על כלכלת שוק, העבודה מוערכת רק על פי שיקולים כלכליים ולכן, הבטחת קיומם של העובדים בכבוד אנושי מובטחת רק באמצעות הפעלת המערכת המשפטית,שהיא זו שסללה את הדרך להכרה בערך העבודה לא רק ע"פ מימד כלכלי אלא גם כאמצעי להשגת צדק חברתי.

השאיפה להגן על העובד משתקפת בשני מובנים:

א. בשאיפה להבטיח את הכבוד הכלכלי של העובד.

ב. שכבוד כלכלי זה יקנה לו כבוד אנושי.

למעשה המעמד החברתי שהעבודה מקנה מעניק את הכבוד האנושי והשכר המשולם בגינה מקנה את הכבוד הכלכלי.

ההתערבות המשפטית שמכוחה הוקנתה לעובד הזכות לקיום בכבוד חברתי הוצדקה בכמה נימוקים:

מאפיינים קנייניים–

א. ההתייחסות לעבודה כאל קניינו התרבותי של העובד, כך שלכוח העבודה (קניין העובד) וההון (קניין המעביד) מעמד שווה.

ב. המעסיק, כבעל הקניין, זכאי לעשות בקניין כרצונו, אך מאידך חייב בחובות לעובדיו מכוח בעלותו.

ג. התייחסות לכוח העבודה של העובד כאל קניין בעל אופי מיוחד.

שיקולים כלכליים–

המערכת המשפטית נדרשה על מנת לאזן את יחסי הכוחות הבלתי שיוונים שבין העובד למעביד במהלך המו"מ וכך למנוע מצב של כשל שוק.

שיקולים חברתיים ואזרחים–

מתוקף ההכרה באחווה ובזכויות חברתיות וההכרה במימד החברתי-כלכלי ותרבותי של האזרחות.

חלוקת עבודה בעידן בתר העבודה: הצגת התיזה–

תכליתו של מאמר זה היא לבחון את מידת הצדק החברתי שחלוקת העבודה בעידן בתר-העבודה משקפת.

השימוש במונח בתר-העבודה לתיאור העידן החדש, מבטא קודם כל את הכרסום במעמד העבודה. בעידן זה העבודה כבר אינה מפגינה יחס חיובי לעבודה, וביצוע העבודה או ההשתייכות למעגל העבודה אינם מלווים בשום תהילה חברתית. בנוסף בעידן זה יש מחסור בעבודה וכמו כן העבודה מאבדת את כוחה לשמש אמצעי להשגת צדק חלוקתי.

השתקפותו של עידן בתר-העבודה בחלוקת העבודה באה לידי ביטוי ב-3 אופנים:

ערעור המידתיות שבין היצע העבודה לביקוש לה, כפי שמשתקף בשינויים שחלו בדפוס האבטלה ובריבוד החברתי.  הדיון בפן זה יובא בחלק 3 במאמר.

עידן בתר-העבודה מתבטא גם במעבר מחלוקת עבודה על בסיס מדינתי לחלוקת עבודה על בסיס גלובלי. עניין זה משתקף בעיקר בשינויים שחלו ביעילותם של הכלים ששימוש בעבר להבטחת זכויות העובדים ובדפוס ההגירה של העובדים. שינוי בסיס חלוקת העבודה תרם לחלוקה צודקת יותר במישור הבינגושי (בין מדינות המערב למדינות העולם השלישי) אך הוא עשה זאת תוך פגיעה בזכויות העובדים של שני הגושים כאחד. הדיון בפן זה יובא בחלק 4 במאמר.

העידן החדש משתקף גם בהגמשת שוק העבודה- מעמד המבצעים, התבניות ושל השיטה להבטחת זכויות העובדים. השינויים באים לידי ביטוי בעיקר בשלילית מעורבות המדינה בשוק העבודה ובמעבר מהסכמים קיבוציים לחוזים אישיים. הדיון בפן זה יובא בחלק 5 במאמר.

השינויים שחלו במעמד העבודה מחייבים לבחון עד כמה הם משתלבים עם זכויות האדם החברתיות העוסקות בעבודה. הדיון בפן זה יובא בחלק 6 במאמר, והפתרונות השונים המועלים כיום על מנת לתקן עיוותים בחלוקת העבודה בעידן זה ידונו בחלק 7.

3. עידן בתר העבודה: ערעור המידתיות שבין היצע העבודה לביקוש לה–

א. אי-תאימות בין ביצע העבודה לביקוש לה: התופעה ומחולליה–

הפרת המידתיות בין ההיצע לביקוש נובעת קודם כל מהגידול שחל באוכלוסיית דורשי העבודה בעולם, שהוא פועל יוצא של:

הזדקנות האוכלוסייה:  התפתחויות הטכנולוגיות ושיפור איכות החיים תרמו להארכת תוחלת החיים כך שאוכלוסיית העולם הולכת וגדלה ומתוקף כך גם מספר דורשי העבודה הולך וגדל. יתר על כך הולכת וגוברת הדרישה להעלאת גיל הפרישה כך שלא רק מספר דורשי העבודה גדל, אלא גם פחות משרות מפונות לעובדים חדשים.

שיעורי לידה בלתי מבקרים: בעיקר במדינות העולם השלישי, לצד צמצום תמותת התינוקות, תרמו לגידול מתמיד של אוכלוסיית העולם וכך גם לגידול אוכלוסיית דורשי העבודה.

הגברת המודעות לשוויון: הביאה לגידול מספר הנשים הנכנסות או רוצות להיכנס למעגל העבודה.

במקביל, נובעת הפרת המידתיות גם מהקטנת היצע העבודה, כתוצאה מהמהפכות הטכנולוגיות שהביאו לצמצום הצורך בבני אנוש בתעשייה, בחקלאות וכדו'. יתר על כן, מקצועות ועיסוקים מסורתיים נעלמים ואת מקומם תופסים מקצועות חדשים הדורשים לימוד, השכלה והכשרה, כך שמי שמפאת גילם או יכולתם אינם מצליחים להתמודד עם דרישות אלה, מופנים, אם בכלל, לעבדות בשירותיים אישיים (חקלאות, בניין וכדו') שמביאים לפיחות במעמדם החברתי.

דרישה לעובדים קיימת לרוב רק בתעשיות עתירות ידע, אך מרבית דורשי העבודה אינם יכולים מבחינת כישוריהם, השכלתם וכדו' לעבוד בעיסוקים אלה.

ב. ההשלכות של אי התאימות בין היצע העבודה לביקוש לה–

לערעור המידתיות שבין היצע העבודה לביקוש לה יש 2 ביטויים ממשים:

גיבוש של דפוס אבטלה חדשני: כיום האבטלה היא מובנית, מסיבית וארוכת טווח, שלא כבעבר, שבאה לידי ביטוי במובטלים שלא עבדו או יעבדו אף יום אחד ושמסרבים לעבוד בעבודות מסוימות כחקלאות, בניין, מכרות וכדו', וכתוצאה מכך מיובאים לעבודות אלה עובדים זרים.

שינוי הריבוד החברתי: החברה מתאפיינת כיום בריבוד חדש של 3 שכבות: א'.שכבה של עילית חברתית, משכילה ובעלת מיומנויות. ב'.שכבת נותני השירותים המספקת שירותים לשכבה העילית בכל הקשור לעבודות פשוטות או מקצועיות למחצה. ג'. שכבה חברתית חדשה ודי רחבה המכונה עוני חדש או מחוסרי בית. זוהי שכבה של אנשים בשולי החברה והביטחון הסוציאלי שרובם בה מובטלים שנפלטו גם מהחברה.

ג. מסקנה המתחייבת מערעור המידתיות בין היצע העבודה לביקוש לה-

חלוקת העבודה על בסיס מדינתי בין אזרחי המדינה בעידן בתר-העבודה הינה חלוקה מפלה. חלק מהאזרחים זוכים לנתח שמן מעוגת העבודה, וכך נהנים מקיום בכבוד כלכלי ואנושי, וחלק אחר לא זוכה אף לפירור מן העוגה.

חשוב לציין כי בעידן זה הערך שהיה מקובל בעבר לפיו כל עבודה מכבדת את בעליה פשט את הרגל, וחבל.

ובנוסף, למרות האבטלה המובנית עדיין קיים חסר בעובדים מומחים, מה שמדגיש את חשיבות החינוך וההשכלה כתמריץ להקטנת מימדי האבטלה.

4. עידן בתר העבודה: חלוקת עבודה על בסיס גלובלי–

פן זה בנוי גם הוא על יסוד 3 נדבכים: גלובליזציה של העבודה, השלכות הגלובליזציה ומסקנות המתחייבות מהשינוי בבסיס חלוקת העבודה.

א. גלובליזציה של העבודה–

חלוקת העבודה על הבסיס המדינתי הומרה בחלוקת עבודה על בסיס גלובלי, בעקבות 2 מחוללים:

המהפכה הטכנולוגית השלישית שאפשרה להעביר מפעלי ייצור ממדינה למדינה מבלי לנייד את ההנהלה.

הוזלה של עלות העבודה- הכדאיות של העברת הייצור למדינות מתפתחות נבעה משיקולים כלכליים  שהתייחסו בעיקר להוזלת כוח העבודה. הוזלת עלות העבודה נובעת *מהשוני בעלות השכר במדינות מתפתחות ומהעובדה שעובדים במדינות אלה הם משוללי זכויות, *מהשוני ברמת החיים, *מהאפשרות להעסיק ילדים שאסורה במערב *מהאפשרות להעביד אסירים בעבודות כפייה שאסורה גם היא במערב *וכתוצאה מיצירת אזורי סחר חופשי המבטלים בתחומם את תחולת משפט העבודה.

הליך הגלובליזציה של העבודה העלה את רמת החיים ואת רמת הביטחון התעסוקתי במדינות המתפתחות וכך עם הזמן מעלים העובדים דרישות לשיפור תנאי העסקתם , אך כתוצאה מכך כדאיות שימור המפעל באותה מדינה פוחתת והוא מועבר למדינה מתפתחת אחרת…

ב. השלכות הגלובליזציה-

משתקפות בעיקר בשני הקשרים:

אובדן יעילות הכלים המסורתיים ששימשו להבטחת זכויות העובדים– ההתארגנות, המו"מ הקיבוצי והשביתה שהיוו נשק יעיל להבטחת זכויות בבסיס המדינתי אינם יעילים עוד. האיגודים במערב אינם יכולים להשיב מלחמה כאשר מדובר בסגירת מפעלים והעתקתם לעולם השלישי. יתר על כן הם מתחרים כעת בארגונים שיכולים לקום במדינות המתפתחות המעוניינים להשאיר את הגלובליזציה על כנה ולשמר את יתרונם היחסי כשהמפעלים נמצאים בשטחם.

שינוי דפוסי ההגירה– בעידן זה ישנה הגירת מפעלים כתחליף להגירת בני אדם, כך שאנשי העולם השלישי יכולים להתפתח מבלי להגר. ההגירה המסורתית מצטמצמת ורק עובדים בלתי מקצועיים מהגרים למדינות המערב בכדי לעבוד בעבודות הפשוטות שהמובטלים מסרבים לעבוד בהם.   מאידך ישנו ניוד מתפתח של עובדים בתעשיות עתירות ידע כך שמספר העובדים שיגורו ויעבדו במדינות שונות במהלך השנים ילך ויגדל: מומחי תעשיות הייטק שיעבדו בניידות מתמדת, הגירה תוך אזורית באזורי חופש תנועה ועבודה (כמו באיחוד האירופאי) וניוד באמצעות העסקה בחברות רב לאומיות שעובדיהן מועברים בין המפעלים השונים של החברה.

ג. מסקנות המתחייבות מהשינוי בבסיס חלוקת העבודה–

המסקנות מתייחסות ל-2: לשינויים בחלוקת העבודה ולהשפעה שיש לשינוי הבסיס של חלוקת העבודה על זכויות העובדים. בכדי להיטיב להבין את משמעות המסקנות יש להתייחס בנפרד למדינות המתועשות ולמדינות המתפתחות.

ראשית, בהקשר של השפעת המעבר לחלוקת עבודה על בסיס גלובלי על חלוקת העבודה במדינות המתועשות: א. הקטנת היצע העבודה, הגברת האבטלה והחמרת תופעת העוני החדש.

ב. כרסום בזכויות העובדים – קיצוץ בזכויות העובדים, בעיקר עובדי הייצור, כך שלעובדים לא נותר אלא לוותר או להיהפך למובטלים (ההתארגנות והשביתה כבר אינם בעלי השפעה במצב זה). שנית, בהקשר של השפעת המעבר לחלוקת עבודה על בסיס גלובלי על חלוקת העבודה במדינות המתפתחות:

א. הגדלת היצע העבודה שהקלה על תופעת האבטלה והעוני.

ב. בלימת דרישות של עובדים לשפר את זכויותיהם- לעובדים מובטחת עבודה כל עוד לא ישפרו את רמת חייהם כך שהם ניצבים לפני אותה ברירה בלתי אפשרית שהועמדה לפני העובדים במדינות המתועשות.

5. עידן בתר העבודה: חלוקת עבודה בשוק עבודה גמיש–

פן זה בנוי אף הוא על 3 נדבכים: הגמשת שוק העבודה, הביטויים השונים של הגמשה זו והמסקנות המתחייבות מכך.

א. הגמשת שוק העבודה: התופעה ומחולליה–

עידן בתר-העבודה מאופיין בין היתר בהינתקות פוליטית וציבורית מהסוציאליזם שמדינת הרווחה הייתה מסמליו הבולטים. הדגל החברתי הוחלף בדגל כלכלי. לפי הגישה החדשה הכלכלה תוכל לשרוד רק אם ייפסק ייבוש המשאבים הלאומיים והפרטיים הנגרם כתוצאה מן ההכרה בזכויות שמצמיח משפט העבודה.

השינויים שעבר השוק בעקבות הגמשתו מתבטאים ב-

שינוי מעמדם של מבצעי העבודה ממעמד של שכיר לקבלן עצמאי, עובד עצמאי או משתתף חופשי כך שאינם נהנים ממטריית משפט העבודה.

אימוץ תבניות העסקה גמישות– העסקה חלקית, ארעית, מזדמנת ו/או בלתי ישירה (קבלנים).

פיתוח שוק העבודה השניוני שעובדיו לא מועסקים באופן רצוף אלא רק כאשר יש צורך לספוג זעזועים ולהעסיק עובדים זמניים בתעסוקה נזילה עד יעבור זעם.

העברת הבטחת זכויות העובד מאחריות המדינה לאחריות העובד כפרט (צמצום רשת הביטחון המשפטית, צמצום הסכמים קיבוציים ומעבר למו"מ אינדיווידואליים ולחוזים אישיים).

ב. השלכות ההגמשה של שוק העבודה–

1. דרישה להמרת מעורבות המדינה בחופש בחירה–  עדיפות לאוטונומית הפרט ודרישות לביטול חקיקת עבודה מגינה ולחזרה למודל הנשלט ע"י מו"מ פרטני המעוגן במשפט הפרטי.

2. מעבר מהסכמים קיבוציים לחוזים אישיים .

ג. מסקנות המתחייבות מחלוקת העבודה בשוק עבודה גמיש–

ההגמשה גורמת להפליה בין קבוצות שונות של עובדים- בין עובדים בשוק הראשוני הקבוע לשוק השניוני שלא עובדים באופן רצוף ולא נהנים מאותן הזכויות, ובין עובדי שוק העל שזוכים למשכורות עתק לבין עובדי שוקי העבודה האחרים.

6. זכויות אדם חברתיות שענינין בעבודה בעידן בתר העבודה –

האם ניתן להתגבר על האפליה ע"י אכיפת זכויות האדם החברתיות שעניינן בעבודה?

הזכויות הרלוונטיות הינן: הזכות לתעסוקה והזכות לשוויון בתעסוקה.

א. זכות האדם החברתית לתעסוקה–

זכויות האדם קיבלו גושפנקא בהכרזת זכויות האדם באו"מ ב-48' ובאמנה הבינ"ל בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות מ-66'. מן ההכרזה עולות הזכויות הבאות:

1. הזכות לעבודה– לכל אדם זכות שתינתן לו הזדמנות להשתכר למחייתו (או שיזכה לדמי אבטלה/הבטחת הכנסה).

2. חופש בבחירת העיסוק– לכל אחד תהיה הזדמנות מלאה להתחרות על כל משרה שהוא בעל כישורים למילויה.

3. הזכות לשכר ותנאי עבודה צודקים – שכר שווה לנשים ולגברים, המעניק קיום בכבוד אנושי, המבטיח את שעות העבודה והמנוחה של העובד, ושאינו נופל משכר המינימום.

4 . זכות ההתארגנות של העובדים.

ב. זכות האדם לשוויון בעבודה–

זכות זו הוסדרה באמנה של ארגון העבודה הבינ"ל בדבר הפלייה בעבודה ובמשלח יד והיא מתייחסת לשוויון ביחס ולשוויון בתוצאות, לאיסור הפלייה על רקע גזע, צבע, דת, מין, השקפה מדינית, מוצא לאומי או מקור חברתי. מבחינה עניינית היא אוסרת על הפלייה בשלב הטרום תעסוקתי, בשלב הקבלה לעבודה ובתנאי העבודה ועל הפלייה עקיפה, ומציינת כי אין צורך בעת תביעה בהוכחת כוונה להפלות אלא רק בהפליה דה פקטו.

ג. חלוקת העבודה בעידן בתר-העבודה בראי הזכויות החברתיות–

חלוקת העבודה בעידן זה הינה מפלה כאשר האופי המפלה מתבטא באחד משני מצבים אלה:

הפליה מוחלת בחלוקת עבודה, כך שחלק מהדורשים נכנסים למעגל העבודה וחלק לא.

הפליה יחסית כך שחלק מהדורשים זוכים בעבודה מתמשכת לכל ימי העבודה שלהם וחלק זוכה רק לעבודה זמנית.

השאלה היא עד כמה ההפליה (מוחלטת או יחסית) מתיישבת עם זכויות האדם הרלוונטיות לנסיבות:

* היעדר היצע עבודה בראי הזכות לעבודה – היעדר היצע יכול להבחן במישור אישי וקיבוצי.

במישור האישי אין העדר היצע משום פגיעה בזכות חברתית של אדם מכיוון ואין זכות ריאלית לעבודה אלא רק זכות חלופית להגנה במצבי אבטלה. עם זאת ייתכן כי היעדר היצע פוגע בזכויות הקיבוציות, הקולקטיביות  של הזכות לעבודה מכיוון ועל הממשלה לאמץ מדיניות של תעסוקה פעילה ויצרנית.

* היעדר היצע עבודה בראי החופש בבחירת העיסוק–  היעדר היצע אינו פוגע בחופש בחירת העיסוק מכיוון שמשמעות הזכות הינה שהמלאי הקיים של היצעי העבודה יחולק בין הדורשים ללא הפליה, אך בעצם הזכות לקבל הזדמנות שווה בתעסוקה אין כדי לזכות את הדורש לקבל עבודה גם אם חלק אחר מבין הדורשים זוכה לממש באופן ריאלי את זכותו לעבודה.

* הפליה בחלוקת עבודה בראי הזכות לשוויון בעבודה–  חלוקה זו מפלה לכאורה בין הקבוצות השונות של דורשי העבודה, אך ראשית תשלום דמי האבטלה מעמיד בסימן שאלה את עצם קיום ההפליה ובנוסף גם בהנחה שקיימת הפליה בחלוקת העבודה, אין לראות בכך הפרה של זכות האדם החברתית לשוויון בעבודה כי הפליה שכזו לא נאסרה באמנה הבינ"ל.

7. חלוקת העבודה בעידן בתר העבודה: פתרונות מוצעים –

א. פעולה במישור הבינ"ל–

פעילות שתכליתה מניעת ניצול העובדים ולא הגדלת היצע העבודה, כשהקו המנחה הוא שיש למנוע גלובליזציה של העבודה אם היא בנויה על ניצול שלילתן של זכויות האדם החברתיות של העובדים במדינות המתפתחות. בעבר הועלתה דרישה מצד ארה"ב להתנות סחר בינ"ל בשמירה על זכויות אדם במדינות מתפתחות, אך המדינות המתפתחות חששו שחיוב שכזה יגרום לייקור עלות העבודה, שיחסל הגלובליזציה, ולכן הכשילו הדרישה. בנוסף בועידת ארגון העבודה התקבלה הצהרה בדבר עקרונות וזכויות יסוד בעבודה והוסדר מנגנון המאפשר מעקב ואכיפה. למרות חשיבות ההצהרה, יש חשש כבד שמעשית היא לא תשנה המציאות.

ב. מרכיב החינוך: הגברת התעסוקתיות של העובד–

 החינוך נועד לשיפור היכולות של העובד ולהגדיל את סיכוייו להיקלט בשוק העבודה ולהעלות את רמת התפקידים שהעובד יכול למלא.

חינוך הוא מרכיב חשוב במלחמה בחלוקה המפלה, אך ריכוז המאמצים בחינוך בלבד לוקה בחסר.

ג. תמרוץ או סבסוד מעסיקים וחברות השמה של עובדים–

מתן תמריצים כספיים למעסיק הקולט בפועל מובטל, או לחברות השמה המצליחות לשבץ מובטלים בעבודה. אין ספק שהפעלת התמריצים הקלה על מצוקת האבטלה באופן מיידי, אך אין כל בטחון שלאחר סיום תקופת התמריצים העובדים לא יפלטו מחדש אל שוק העבודה. בנוסף הוצע מסלול בו סבסדה הממשלה את עלות העבודה למעסיק, אך בכל השנים בהם הממשלה מסבסדת ולמרות ההשקעה הגדולה, שיעור המובטלים לא ירד ואף עלה.

ד. יזמות אישית–

למטרה זו של צמצום האבטלה מעמידים לרשות המובטלים הלוואות לשם פתיחת עסק עצמאי, אך גם פתרון זה הוכח כלא יעיל והעדר הניסיון הניהולי הביא רבים אף למצבים של פשיטת רגל.

ה. עבודה יזומה: שירות לקהילה–

העסקת דורשי העבודה בתחומים התורמים לחברה והתניית תשלום דמי האבטלה בעבודה זו.

הקושי בפתרון זה הוא שהוא מפנה מובטלים לעסוק בשירותיים אישיים ובעבודות שלרוב מועסקים בהם עובדים זרים מכיוון ונדחו קודם לכן ע"י מובטלים.

ו. צדק חברת: חלוקת מצאי העבודה הנתון בין דורשי עבודה רבים יותר–

במסלול זה מנסים לחלק את היצע העבודה הנתון בצורה שוויונית יותר. מגמה זו ניתנת להמחשה באמצעות 3 מודלים, במדינות שונות:  1. צרפת– שם צמצמו את שבוע העבודה ל-34 שעות מקסימום וכך פינו שעות עבודה למובטלים (סך כל שעות העבודה במקום אחד מתחלק בין עובדים רבים יותר)

2. גרמניה-שם הסדירו פתרון לפיו כל עובד יוצא לתקופת שבתון במהלכה העבודה תתבצע ע"י דורש עבודה אחר. 3. אנגליה– במסגרת הפתרון האנגלי (שמיושם רק באופן חלקי) עובדים שצברו תקופת הכשרה המזכה אותם בדמי אבטלה מפוטרים לתקופה מוגבלת, דורש אחר תופס את מקומם בתקופה זו, ולאחריה הם חוזרים לעבודתם וחזור חלילה.

פתרונות אלו מעוררים 3 בעיות: א'. בעיה ערכית: פתרון זה מצריך ויתור של האוכלוסייה העובדת לטובת האוכלוסייה המופלה ולכן מקשה על העובדים הסדירים לאמץ הפיתרון. ב'. בעיה כלכלית: מי ישא בעלות של חלוקת העבודה בין עובדים רבים יותר- העובדים, המעביד או הממשלה? ג'. הקטנת מימדי ההפליה המוחלטת והגדלת מימדי ההפליה היחסית : שילוב דורשי העבודה יעשה במסגרת שוק העבודה השוויוני ויגדיל את מספר העובדים הזמנים והעראיים שאינם עובדים לאורך זמן.

8. סוף דבר –

חלוקת העבודה בעידן בתר-העבודה הינה חלוקה מפלה (מוחלטת או יחסית) שניתן להילחם בה בעזרת יצירת מקומות עבודה חדשים. עד כה לא הועלו ונראו רעיונות משמעותיים שיביאו לפתרון הולם לתופעה ונראה כי חלוקת מצאי העבודה הקיים (סעיף ו' לעיל) היא הדרך היעילה ביותר למיגור הבעיה.  עם זאת חושב לציין כי יש לשכלל ולעדן את הרעיונות שבבסיס פתרון זה, שהינם עדיין ראשוניים ובוסריים, בכדי למצוא את "דרך המלך" שתביא לצדק חברתי בחלוקת העבודה  גם בעידן זה.

PAGE 

PAGE  8