ס"ד מור נ' ידיעות אינטרנט –
רמי מור, מטפל אלטרנטיבי, ביקש להורות על חשיפת זהותם של גולשים שהתבטאו בגנותו במסגרת פורומים באתר ידיעות אינטרנט, כדי שיוכל לתבוע אותם בגין לשון הרע.
השאלה שאלתה היא, מתי יורה בית המשפט, אם בכלל, לחשוף זהותם של כותבים ברשת האינטרנט, לצורך הגשת תביעה, אם לא מדובר בעניין פלילי (שלום הציבור ומניעת שנאה ואלימות) אלא אזרחי (הזכות לשם טוב).
ביהמ"ש פסק:
• מבחן "העבירה הפלילית", שבו השתמש ביהמ"ש בפס"ד בשא (י-ם) 4995/05 פלונית נ' בזק בינלאומי, הוא מבחן צר מדי. בנוסף, הוא עלול לעורר קשיים ביישומו, באשר ליסוד "הכוונה לפגוע" בעבירה של לשון הרע, עשוי להיות מושפע מכלל נסיבות המקרה, וזהותו של המפרסם היא לעיתים חלק מהנתונים הנדרשים כדי להכריע בשאלת הכוונה לפגוע
• גם עוולה אזרחית תהיה עילה לחשיפת זהותם של גולשים ובלבד שיהיה בה 'דבר מה נוסף' שיצדיק פגיעה בביטוי האנונימי. ולהלן המבחנים (שאינם רשימה סגורה):
o תום לב – על התובע להראות שהתביעה מוגשת שלא מתוך שימוש לרעה בהליכי משפט
o סיכויי זכייה גבוהים – לא די ביכולתה של התביעה לשרוד בקשה לדחייה על הסף. מנגד, אין לדרוש מהתובע להראות שהנתבע האלמוני לא יוכל להעלות טענת הגנה של ממש
o פרטי לעומת ציבורי – ביהמ"ש יטה לחשוף זהותו של מפרסם לשון הרע הפוגע באדם פרטי. מנגד, יטה שלא לחשוף את מי שהתבטא אנונימית בתחום הפוליטי-ציבורי, גם אם ההתבטאויות קשות ופוגעות
o עניין לציבור – האם התובע הוא אישיות ציבורית ויש בפרסום עניין לציבור
o פוטנציאל הפגיעה – עוצמתו של הביטוי הפוגע, והמטען הערכי השלילי שבו
o מגמתיות – האם מדובר בפרסום חד-פעמי או שיטתי; האם הפרסום הוסר מהאתר, ותוך כמה זמן
o הקורא הסביר – האם יש להניח שהקורא הסביר ייתן משקל של ממש לביטוי הפוגע
o תועלת מול נזק – התועלת מול הנזק בחשיפת שמות המפרסמים האנונימיים
o פגיעה באנונימיות – לפחות במקרים גבוליים, על ביהמ"ש להתייחס לכך שהנתבע נגרר להליכי משפט ונחשף בניגוד לרצונו, תוך פגיעה בציפייה שלו להישאר אנונימי
• ביהמ"ש מציין גם מספר שיקולים מעשיים בהחלטה לחשוף או לא לחשוף את זהות המפרסם:
o זה יכול להיות "מדרון חלקלק". בקרוב יבקשו לחשוף גם פרטי בעל כרטיס אשראי מחברת האשראי, או שמות מועסקים מהמעסיק… בדרך, חשיפת המידע עשויה להוביל למספר אנשים שעשויים למצוא עצמם מול הליכים משפטיים ללא עוול בכפם, תוך פגיעה בפרטיותם
o טרם חשיפת זהותו של האדם המפרסם, ביהמ"ש מחייב את נקיטה בצעדים מקדמיים:
על התובע להראות כי מיצה את האפשרויות לחשיפת הנתבע האנונימי בעצמו
על התובע לעשות כל שביכולתו כדי ליידע את המפרסם על כוונתו לחשוף את זהותו על מנת לאפשר לו להתנגד לכך (למשל, לפרסם את כוונתו באותו אתר שבו נעשה הפרסום הפוגע)
חשיפת זהותו של המפרסם תיעשה בשלבים; (1) הפרטים יימסרו תחילה לעיני ביהמ"ש בלבד. (2) ביהמ"ש יוכל להציע לנתבע להתנגד להגיש בקשה נגד חשיפת זהותו. (3) ביהמ"ש יוכל לדון בבקשתו במעמד צד אחד.
התובע יישא בהוצאות הכרוכות בחשיפת הזהות, לכן יפקיד בקופת ביהמ"ש סכום שייקבע.
*בסופו של דבר, אף שביהמ"ש החליט שלפי התנאים לעיל, זכאי התובע לחשוף את זהות המפרסם האנונימי, הוחלט שלא לחשוף אותו, אלא רק לקבוע תקדים עתידי, כיוון ש"אין חושפים אלא אם מזהירים תחילה"