סיכם: איתן שטמר
א. מבוא
פס"ד שמחייב בעל לשלם פיצוי נזיקי לאשתו על סרבנות גט עלול להמריץ את הבעל לתת את הגט תמורת ויתור על הפיצוי. זה גט מעושה שלא כדין וזה גט שיש חשש לתוקפו – האישה עלולה להסתמך על הגט שלא יהיה לו תוקף ß היא עלולה להיות נואפת!
יש כל מיני סנקציות שבית הדין הרבני יכול להטיל על סרבני הגט (מאסר, עיכוב יציאה מהארץ וכיוצ"ב) אבל לא נוהגים להשתמש בזה הרבה כדי לא להפוך את הסנקציות האלה לזולות.
יש הממליצים להוריד את האפשרות לתבוע בנזיקין את הבעל ב- 2 סייגים: (א) הטלת מגבלה של ממש על סכום התביעה ו- (ב) התנאה של הגשת התביעה בכך שבית הדין הרבני נתן פסק דין גט בדרגה של חיוב לפחות (ולא המלצה או מצווה).
מטרות המאמר:
א. ביקורת על הגישה הפטרנליסטית (שמגבילה את דיני הנזיקין)
ב. ביקורת על הגישה הפמיניסטית הקיצונית
כל המאמר בנוי דרך מטרות דיני הנזיקין. המחבר טוען שסוגיית הפיצוי למסורבות גט צריך להיות ע"ב דיני הנזיקין בלבד ולא ע"ב דיני המשפחה.
ב. פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה בעניין פיצוי נזיקי למסורבות גט
בעבר לא הוגשו תביעות נזיקיות על ידי מסורבות גט. היו 2 מקרים בלבד בשנים האחרונות, אשר בהם התקבלות תביעות נזיקיות.
מקרה א' – עניין ירושלים: עסק בנזקים רגשיים ונפשיים – אשר אינם ממוניים. בית הדין הרבני חייב את הבעל לתת גט והבעל סרב ולכן נתבע ע"י האישה ע"ס 3 מש"ח. גם לאחר שבד"צ אמר לו לתת גט – הבעל סירב. עיקר תביעת הנזיקין היא על רשלנות והפרת חובה חקוקה. ע"ס מה הח"ח? –כאילו אי הציות לבית הדין הרבני הוא עבירה פלילית. הבעל טען שאין זו עוולה נזיקית ושהוא בכלל רוצה לחזור הביתה… השופט קבע כי ניתן להחיל רשלנות על סרבנות גט. ראשי הנזק הממוני היו בעיקר הוצאו המשפט שהיו ממושכות, אך בראשי הנזק הלא ממוניים השופט מקבל את התביעה על סבל, אובדן רווחה ופגיעה ברגשות. השופט הכיר בזה שזה היתה פגיעה באוטונומיה ופסק על הבעל לתת 425 אש"ח. בית המשפט קבע את שלו בהיבט הנזיקי מבלי להתעניין מה יגיד על זה בית המשפט לענייני משפחה.
מקרה ב' – עניין כפר סבא: הפעם העניין היה מול העיזבון של הבעל המת שסרב לתת גט במשך למעלה
מ- 20 שנה. הבעל היה אלים כלפי האישה, דבר אשר גרם לשופט להגיד כי הבעל התרשל כלפי
אשתו: הכתובה מהווה חוזה שלפיה הוא צריך להתנהג בכבוד לאשתו. השופט לקח את זה צעד
אחד קדימה: אפילו הוראה פלילית (עונשין) על כך שלא כובד הדין של בית הדין הרבני
(ליתן גט) זה עבירה פלילית! אך עם זאת, השופט אמר שקביעת סכום מופרז הוא כמו
"אונס ממון" ועלולה להפוך את הגט כמושג באמצעות לחץ כספי כבד. ולכן מה
עשה? קבע 3,000 ₪ לכל חודש של סירוב גט – ובמכפלות יצא למעלה מ- 700 אש"ח!
ג. גישות שונות בסוגייה: בין מטרות דיני הנזיקין, פטרנליזם ופמיניזם
1. הגישה הנזיקית
(א) כללי:
הפתרון הפטרנליסטי מדבר על פיצוי קטן יחסית כדי למנוע לתת גט מעושה. פתרון זה גם אינו עולה בקנה אחד עם דיני הנזיקין. אך גם הפתרון של הפמיניסטיות אינו עולה בקנה אחד עם דיני הנזיקין. יש לבחון אם קבלת תביעה נזיקית של מסורבות גט עולה בקנה אחד עם המטרות של דיני הנזיקין: פיצוי והשבת המצב לקדמותו, הרתעה, צדק מחלק וצדק מתקן.
(ב) הפרת חובה חקוקה או רשלנות:
סרבנות גט אינה עילה נזיקית בפני עצמה. רוב ראשי הנזק במקרה הזה אינם ממוניים. נזק נפשי ורגשי מוכר כנזק בר תביעה. בשני המקרים שצויינו (כפר סבא וירושלים) – עוולות המסגרת של הרשלנות הוכחי. אבל לגבי הפרת חובה חקוקה רק בפס"ד כפר סבא עשו בו שימוש אמיתי.
אחד התנאים להפרת חובה חקוקה הוא כי החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של התובע ולא לטובת הציבור כולו. ולכן יש קצת בעיה להחיל את ההח"ח גם על עבירות פליליות כי ה מערבב את הדין הפלילי עם הדין האזרחי. אבל צריכים לזכור שכאשר מדברים על הח"ח במקרה הזה מדובר על הפרת פסק דין רבני שהוא לטובת הפרט – האישה.
(ג) הכרה בפיצוי מלא למסורבות גט – עולה בקנה אחד עם מטרות דיני הנזיקין:
המחבר טוען שזה שדנים בגירושין בבית הדין לענייני משפחה אמור להשפיע אך ורק על סדרי הדין.
פיצוי מלא למסורבות גט עולה בקנה אחד באופן מובהק עם 3 מטרות קלאסיות של דיני הנזיקין: (1) פיצוי והשבת המצב לקדמותו; -(2) הרתעה ו- (3)צדק מחלק. לגבי צדק מתקן יש פרשנויות שונות אבל גם אותו ניתן לראות כאילו הוא מתממש.
פיצוי והשבה – פיצוי כספי יכול לסייע בטיפולים נפשיים אבל בפועל בתביעות נזיקין של מסורבות גט הן מחפשות משהו אחר: נקמה, חרטה וכיוצ"ב.
הרתעה – זה בהחלט מביא להרתעה כי בעלים אכן בסוף נותנים גט. יש בזה משום הרתעת היחיד והרתעת הרבים.
צדק מחלק – עושה במשפט שימוש כמכשיר לקידום מטרות חברתיות. מסורבת גט משתייכת למגזר פגיע, חלש ועשוק ולכן זה משתלב פה מצויין. התביעה הנזיקין יכולה לאזן מעט את הפער שקיים בין הסרבנית ובין בעלה.
צדק מתקן הצדק המתקן מתמקד בצדדים עצמם ובהם בלבד. אם המזיק גרם נזק לניזוק מן הראוי שישא בחובה לשלם פיצוי בגינו לניזוק, והפיצוי צריך להיות מלא. גישת ווינרייב לצדק מתקן: זוהי גישה קיצונית אשר לפיה יש צורך באשם ממש ולא ברשלנות. לפי הצדק המתקן הקלאסי, על המזיק לפצות את הניזוק בדיוק בגובה הנזק שגרם לו – לא פחות ולא יותר. צדק מתקן: (1) מבחינת המזיק – שישיבו. (2) מבחינת הניזוק – שהעוול יתוקן. הצדק המתקן הוא לב ליבו של דיני הנזיקין. צדק מתקן וניתוח כלכלי של המשפט מהווים ביחד את התאוריות הדומיננטיות במשפט הפרטי. לפיכך, על פי הנזק המתקן אשמתו של הבעל היא בכך שהוא מסרב לתת לה גט, ולכן הופך מתעמר בה נפשית. הרווח שלו, בהיבט הזה הוא עמדת השליטה. גישת פלטשר לצדק מתקן גורסת כי יש לבדוק את הסיכונים ההדדיים אחד של השני. בצורה כזאת, יש לקזז את הסיכון ההדדי – אבל במקרה הזה – הסיכון של האישה את הבעל הוא כלום – ולכן זה סיכון בלתי הדדי. גם מגישה זו עולה כי יש לתמוך בפיצוי מלא למסורבת. הבעיה עם צדק מתקן שהוא מסתכל רק על הצדדים עצמם ויש לעדן זאת…. כך, לפי השופט אנגלרד, צדק מתקן אינו חזות הכול, ויש לתת בימה גם למטרות אחרות של דיני הנזיקין.
אז איך צדק מתקן יכול לחיות בכפיפה אחת עם שאר הסיבות? זאת כיוון שבמסורבות גט יש 2 עילות נזיקיות שונות- האחת זה הפרת חובה חקוקה והשנייה היא רשלנות. יש הגורסים, כמו הפרופ' אריאל פורת, שיש מקרים שבהם אין כמעט להתחשב בצדק המתקן אלא בסיבות אחרות כמו הרתעה או מניעת הנזק לצד השלישי, שלא רלוונטית במקרה שלנו (כי אין צד שלישי).
המסקנה הסופית היא שפסיקה של פיצוי למסורבות גט עולה בקנה אחד עם מטרות דיני הנזיקין.
(ד) אין מקום לאינטראקציה בין דיני הנזיקין לדיני המשפחה, אך יש להתחשב במטרת האכסניה לתביעה
כפי שראינו, יש בעיה של גט מעושה. המחבר מצודד בגישת בית המשפט, לפיה תפקידו לדון בדיני נזיקין ולא בהיבטי הגט המעושה, וטוען שיש חלוקת עבודה בין בתי הדין. לפיכך, יש לקבל את התביעה הנזיקית, גם אם יש חשש לגט מעושה (תביעת הגט המעושה אינה רלוונטית במקרה כפר סבא, שם הבעל כבר מת….). הגישה הזאת מעבירה את האחריות אל האישה: אם היא רואה או חוששת שהפיכת התביעה תיצור גט מעושה, היא לא תתבע או תוריד את סכום התביעה. אבל זהו תפקידה של האישה ולא של בית הדין. אם היא החליטה לתבוע, בית המשפט צריך ללכת עם זה עד הסוף. גם בניגוד לעמדה הפמיניסטית, אשר רואה בדיני הנזיקין דרך לדיני בית הדין לענייני משפחה – זוהי גישה קיצונית מאוד. הסיבה המרכזית לכך היא שדיני הנזיקין צריכים להתייחס לכך שמדובר בתא משפחתי ולא בשני זרים.
(ה) המועד הקובע לחישוב הפיצוי: מהו יום תחילת ביצוע העוולה?
נראה כי המועד שבו קבע בית הדין הרבני שעל הבעל לתת גט הוא המועד הרשמי לתחילת הסרבנות. אבל לפי דעת המחבר, אין למנוע תאריכים קודמים לתאריך זה, שכן סבלה של האישה התחיל עוד קודם.
הרבה פעמים בית הדין הרבני גם לא נותן הודעת חיוב כי הוא רוצה לתת סיכוי לשני הצדדים לפתור את בעיותיהם. כל עוד התביעה מתבררת בעוולת הרשלנות, ומדובר בנזק רגשי שנגרם מהתעללות נפשית, יש לבחון מתי החלה ההתעללות שגרמה את הנזק! יש לשים לב שעתה נוצרה בעיה נוספת: הטלת סנקציות כספיות על מועד שהוא לפני פסק הדין הרבני. לפיכך יש להתקדם בשני ערוצים: (1) דרגת פסק הדין – (המלצה / מצווה / חייב לתת גט) ß לדעת המחבר מספיק במצווה! ו- (2) מועד תחילת הנזק – אפשר גם פה להתחיל ממועד המצווה, אחרת אין כל הרתעה לבעל שלא להתעלל בה עד שיחויב. גם הצדק המחלק מחייב תוצאה כזאת. הפער בין 2 התקופות (מחייב לעומת מצווה) יכול להיות תקופה ארוכה מאוד. צדק חלוקתי מחייב פיצוי על כל התקופה. אם הצדק המתקן מחייב פיצוי "לא פחות ולא יותר" לפיכך חשוב להבין מהו תאריך שממנו מתחילים להחשיב את הפיצוי וזה חשוב מאוד לענייננו!
מוזר במיוחד הוא מקרה כפר-סבא, שם כבר לא היה חשש לגט מעושה (כי הבעל מת) – מדוע נפסק לאישה פיצויים רק מיום חיוב הגט? האם רק אז החל סבלה?
כל מה שדיברנו בו עד עכשיו נוגע להפרת חובת הרשלנות. אבל יש גם הפרת חובה חקוקה – מועד תחילתה, כמובן, הוא ביום שבו בית הדין חייב את הבעל לתת גט. מיום זה – הוא מפר את חובתו.
(ו) האם קבלת התביעה יוצרת חשש למדרון חלקלק ולהצפת בתי המשפט בתביעות?
המדובר במגזר באוכלוסייה הנאנק תחת סבלותיו הנפשיים. גם אם החשש מפני הצפת בית המשפט בתביעות הינו שיקול תקף, עדיין אין המדובר בכזאת הצפה שתקריס את מערכת בתי המשפט.
לסיכום: יש להכיר בתביעות נזיקין של מסורבות גט ולגבי המועד – הוא צריך להיות עוד לפני מועד החיוב!
2. ביקורת על הגישה הפטרנליסטית
(א) הצגת הגישה הפטרנליסטית של יחיאל קפלן ורונן פרי
כדי למנוע תביעות ענק שיביאו לגט מעושה, הגישה הפטרנליסטית מבקשת להגביל את הסכום בסכום "תוספת המזונות (ההפרש בין מזונות בסיסיים ובין פיצויים מוגברים). זה שיעור העונש.
(ב) הצעתם של קפלן ופרי אינה פותרת את הדילמה
האישה המבקשת לקבל גט באמצעות התביעה הנזיקית, כאמצעי לחץ, תקבל פיצוי קטן יחסית לפי הגישה הפטרנליסטית. פיצוי נמוך עלול לא לממש את המטרה: גט שהבעל יתן כתוצאה מהלחץ. בתביעות נגד עזבון בכלל, לא ברור למה לא לתבוע על כל הסכום, שכן זה לא יהיה גט מעושה.
(ג) ההצעה לקבוע סייגים לתביעה – כפטרנליזם
המחבר טוען שאל לנו להיכנס לחשיבה של התועבות. צריך להסב את תשומת ליבן לכך שעלול להיות גט מעושה ותו לא! מה שיש כאן הוא פטרנליזם יתר- מנסים להגן על האישה מבלי לשאול אותה כלל. יש לאפשר לתובעת להחליט בעצמה אם ברצונה להגיש תביעה נזיקית שעלול לעקר את הגט (כי הוא מעושה) והיא צריכה לקחת את הסיכון עליה.
(ד) בחינת הגישה מול מטרות דיני הנזיקין
הגישה הפטרנליסטית מנוגדת למטרת הפיצוי ההשבה של המצב לקדמותו. הטענה של המחברים היא שלמעט שני מקרים שבהם יש הגבלה של הפיצויים בנזק לא ממוני ע"י אחריות מוחלטת (תאונות דרכים) וע"י אחריות מוגברת (מוצרים פגומים) גם כך, בית המשפט לא קובע פיצויים ממוניים גבוהים. שמואלי טוען שבדיוק בגלל זה אין להגביל זאת עוד! היו כבר מקרים בעבר, כמו מקרה אמין (רשלנות בפני ילדים) וזיידוב (עוולה בהולדה) שהוכנסו תחומי רשלנות חדשים לדיני הנזיקין. אבל אין להגביל את הפיצויים במקרים כאלו. הגישה הפטרנליסטית אינה עולה בקנה אחד גם עם מטרות הצדק המתקן. לפי צדק מתקן, על המזיק לפצות את הניזוק בדיוק בגובה הנזק. הגבלה כזאת מורידה גם את מטרת הצדק המתקן ממימוש בגישה הפטרנליסטית. גישת הפטרנליזם עונה רק באופן חלקי על הצדק המחלק. הצדק המחלק עוסק בסקטורים ולא בטוח שבמקרה הזה הגישה הפטרנליסטית אכן מסייעת לסקטור הנשים מסורבות הגט. לגבי מטרת ההרתעה: גם לא מתיישב באופן מלא. סיוג משמעותי של גובה הפיצויים יפגע בהרתעה. זוהי הרתעת חסר.
3. ביקורת על הגישה הפמיניסטית
(א) הצגת הגישה הפמיניסטית של יפעת ביטון וביקורתה על הגישה הפטרנליסטית
לפי הגישה הפמיניסטית יש להגיע להבנה בין מערכת הדינים הנזיקית ובין דיני המשפחה. הגישה הפמיניסטית מתקוממת נגד הגישה הפטרנליסטית – בעיקר בהיבט הפיצוי הנפשי. לדעת גישה זו, הגישה הפטרנליסטית קובעת שדווקא דיני המשפחה "מנצחים" בגלל סיפור הגט המעושה.
(ב) הגישה חוטאת באותו חט שהיא מתריעה בפניו-הפניית מערכת דינים אחת לניגוח מערכת דינים אחרת
התנגחויות של הגישה הפמיניסטית בבית הדין לענייני משפחה אינה דיאלוג- ועלולה להביא לתוצאה הפוכה.
(ג) לשיקולים פוליטיים שמטרתם הבסת מערכת בתי הדין הרבניים אין מקום בתביעה נזיקית
קשה לקבל מצב שבו ענף אחד של המשפט (הנזיקין) יגוייס כדי להביס ענף אחר של המשפט (משפחה). גישה כזו ש"מנגחת" את שתי מערכות המשפט, עלולה לעשות גרוע יותר: הכרה רדיקלית יותר של בית הדין הרבני בגט המעושה.
(ד) הגישה מנוגדת לצדק המתקן ועלולה לסכל את המטרה בדבר יישוב הסכסוכים של בית המשפט לענייני משפחה
עצם זה שדיני הנזיקין מהווים לחץ על דיני המשפחה זה מנוגד לצדק המתקן אשר אינו מהווה אינסטרומנט לשום דבר, פרט ליחסים בין המזיק לניזוק. עם זאת, הגישה הפמיניסטית עולה בעיה עם המטרה של הצדק המחלק מאחר והיא עוסקת בחלוקה לסקטור פוגע ולסקטור נפגע. מה שיוצא מהגישה הפמיניסטית הוא פגיעה בסיכוי ליישוב סכסוכים – וזה פוגע באחת המטרות העיקריות של בית הדין לענייני משפחה.
ד. תביעה נזיקית כמעקף לבעיה העיקרית: פתרון הלכתי מוסכם לבעיית מסורבות הגט
התביעה הנזיקית עלולה להיות מכשלה הלכתית, וזה עיקר הבעיה. בשל אי ההפרדה בין דת ומדינה בישראל, תביעה נזיקית אינה יכולה "לגרום" לגט. הסמכות נתונה בידי בית הדין הרבני – שגם הוא רק יכול לחייב, אבל לא מבצע בפועל. עלו כל מיני הצעות בעבר כגון הפקעת קידושין רטרואקטיבית או קידושין על תנאי – אבל כל אלה לא מומשו עד רגע זה.
ה. סיכום ומסקנות
על דיני המשפחה להיוותר מחוץ לתמונה בתביעה על נזיקין. הפיצוי צריך להיות מלא וכך תוגשמנה כל המטרות הקלאסיות של דיני הנזיקין. ההבדל היחידי הוא שתביעת הנזיקין צריכה להתחשב בתא המשפחתי.
הפתרון של הפטרנליזם אינו עולה בקנה אחד עם רוב המטרות של דיני הנזיקין, ובכך הוא בעייתי. הגישה הפמיניסטית, לעומת זאת, אינה עולה בקנה אחד עם הצדק המתקן – כי היא מקריבה את אלו שיוכרע עבורן שהגט מעושה, לטובת כאלו שיזכו מזה.
יש לאפשר תביעה על כל התקופה, הסבל הנפשי לא מתחיל רק מיום חיוב מתן הגט ע"י בית הדין הרבני.
לדעת המחבר, הפתרון הכי טוב הוא שבמעמד בית הדין הרבני, האישה תמשוך את תביעת הנזיקין והבעל ייתן את הגט סופית. בית הדין אחראי עז לביצוע אותה "עסקה" ויהיה מחוייב להכיר בה.
המחבר חושב שהדרך הנזיקית היא לא היחידה בעניין זה. לדבריו יש גם את הדרך החוזית (כתובה), בזיון בית המשפט (על אי ביצוע החיוב) או צירוף הילדים לתביעת האם. בכל מקרה, יש לשמור על עצמאות דיני הנזיקין ולא לערבבם עם דינים אחרים.