מושגים במשפט עברי למבחן
רש"י – הפרשן החשוב ביותר של התלמוד; הוא חי בצרפת במאה ה- 11.
הרמב"ם – הפוסק החשוב ביותר; חי במאה ה-12 וכתב את "היד החזקה".
שו"ע – הפוסק החשוב ביותר אחרי הרמב"ם ונכתב ע"י ר' יוסף קארו.
תורת הזיהוי – השליח עומד במקומו של השולח, כידו הארוכה של השולח, מאחדים את האישיות של שניהם.
תורת הכוח – הענקת והאצלת כוח, מדובר בשני אנשים נפרדים אשר אחד נותן לשני סמכות, אין כאן לא זיהוי ולא ידו הארוכה של השולח.
תורת החוזה – מסבירה את תורת השליחות ע"פ עקרונות חוזיים של היצע וקיבול. לא באה בחשבון במשפט העברי!! אפילו החוק הישראלי מאמץ את תורת הכוח. זוהי תיאוריה מאוד שולית ולא שמישה.
כוונה בדיני השליחות – מתכוונים רק לכוונתו של השליח עצמו!! על מנת שישתנה מצב משפטי צריך שהחוק יגיד שנדרשת כוונה, כמו לדוג' בחוק המטלטלין. אם יש כוונה אז יש שינוי של מצב משפטי.
ברי שליחות – אנשים הנחשבים לבעלי יכולת של שליחות; קטין ונוכרי אינם ברי שליחות בהלכה. מכאן, כאשר אין פעולה משפטית גם קטין ונוכרי יכולים לבצע את השליחות.
עירוב – קשור להלכות שבת – עניין של טלטול חפצים או הליכה בשבת למרחקים; אי אפשר לעשות עירוב ע"י קטין או נכרי.
עירוב חצרות – במקרה שיש חצר ובה כמה פתחים לבתים שונים, לפי חכמים אסור בשבת להוציא חפץ מהבית לחצר. אלא אם עושים עירוב חצרות שיתופי שייעשה ע"י כל השכנים וכך אפשר לטלטל לחצר המשותפת ביחד בסל אחד דברי מזון. לא נחשבת לפעולה משפטית ולכן קטין יכול לעשות זאת!!!
עירוב תחומים – המרחק שמותר ללכת מחוץ לעיר, ע"פ ההלכה התחום מוגבל. ניתן להתגבר על מכשול זה אם בכל 2000 אמה תשאיר דבר מאכל כלשהו וזה מקנה לך עוד 2000 אמה ללכת. נחשבת לפעולה משפטית ולכן קטין לא יכול לעשות זאת!!! עירוב תחומים דורש וצריך כוונה.
קיום מצוות לפי דיני השליחות – קיום מצוות בהלכה אפשר לקיימן ע"י שליח ולכן נוכרי פסול לשליחות. יש מצוות שהתכלית שלהן היא בתוצאה, עצם המעשה פחות חשוב – כמו קורבן פסח. לעומת זאת אכילת מצה, הנחת תפילין וכד' המעשה הוא החשוב ולא התוצאה ולכן אי אפשר לעשות זאת ע"י שליחות.
פעולה ללא הרשאה – אדם פועל מבלי שהוסמך להיות שליח, אבל את הפעולה עושה בשביל השולח; הוא רואה את עצמו כשליח מבלי שהשולח שלח אותו.
חריגה מהרשאה – היתה הרשאה אך השליח עשה אותה בחריגה מהוראות השולח. זהו המקרה השכיח ביותר.
זכין באדם שלא בפניו – כאשר אדם פעל ללא הרשאה, אם הפעולה היא בת זכות אנו נעניק לאותו אדם את השליחות. אם הפעולה היא בעלת חבות אז אין היא תקפה ללא הרשאה!!
שליחות נסתרת – צד ג' לא ידע שיש שליחות; לא ידע שהצד שמולו הוא שליח ולא בעל הנכס לדוג'.
שליחות לדבר עבירה – (קיים רק במשפט העברי) לשלוח מישהו אחר לבצע עבירה עבורך כמו שיעיד עדות שקר, או ירצח או יגנוב וכד'. בחוק הישראלי אין לזה מקבילה היות והדין הפלילי מטפל בזה.
קניין חצר – קניית חפץ או מטלטלין מבלי לבצע את פעולת הקניין והעברת הבעלות; לדוג' כאשר חפץ מגיע לחצרו של מישהו, לשטח הפרטי שלו, אז החפץ עכשיו שלו מבלי שביצע את פעולת הקניין.
ערב רגיל – אינו חייב בכינון משותף – לא נחשב כחלק מחיובו של החייב.
ערב קבלן – נכנס לנעליו של החייב – צריך להודיע מפורשות וברורות שהוא אכן ערב קבלן.
אסמכתא – החיוב נגוע בחוסר כוונה וגמירות דעת ולאור זאת אין לערבות שכזו כל תוקף ע"פ ההלכה. המתחייב לא התכוון באמת לשלום כמו שהבטיח ואמר.
חיוב – הכוונה תמיד לחיובו של החייב המקורי.
חיוב קיים – החייב כבר קיבל את ההלוואה והערב בא אחר כך ומוסיף את ערבותו.
חיוב עתידי – הערב כבר נרשם כערב בטרם קבלת ההלוואה (דומה להלוואת בנקים).
ערב בשעת מתן מעות – חיוב עתידי.
ערב לאחר מתן מעות – חיוב קיים.
חיוב מתחדש – כמו באוברדראפט בבנק שכל יום למעשה מתחדש והערב יהיה חייב לחיוב זה.
חיות מותנה – על עצם החיוב יש תנאים ומכאן שהערב יכול להיות ערב גם על חיוב שכזה.
במשפט העברי – חיוב מותנה = אסמכתא = אין תוקף!!!!!
חיוב קצוב – סכום החיוב קבוע ומוגבל.
חיוב בלי קצוב – חיוב צמוד ריבית משתנה (כמו משכנתא).
מודעא – שטר, מעין תצהיר, בחתימת עדים שאומר שההסכם שנחתם נעשה תחת איומים ולחץ ואז הבית דין חוקר ורשאי לבטל את אותו הסכם.
קנס – ע"פ ההלכה – א' השאיר חפץ לב' וקבע איתו שאם לא יחזירו עד יום מסוים אז עליו לקנות ממנו את אותו חפץ. אותו תנאי נקרא קנס.
קנס = אסמכתא = לא תקף!!!!
מתנדב – זהו אדם שפרע את חובו של חברו מבלי שנתבקש לעשות זאת.
ריבית קצוצה – ריבית אכזרית גבוהה וקצובה שיש לה שיעור מדויק של ריבית. זוהי ריבית מדאורייתא – החייבת בהשבה בניגוד לריבית מדרבנן.
העושה דין לעצמו – אדם שלוקח את החוק לידים, המדובר רק בזכות ממונית!!!! ענישה תמיד אסורה!!
פלישה טריה – כאשר אדם פלש לשטח שלך אז עומדים לזכותך כמה ימים להעיף את אותו פולש לא עשית כך – זבש"ך.
עבדא איניש דינא לנפשו – העושה לדין לעצמו (בארמית!).
מוסר אישי – לא משותף לכולם והוא לא מקובל על כולם שייך לקבוצות קטנות בחברה.
מוסר חברתי – שייך לכולם.
מחוץ לדין – כולל את אותן נורמות אשר מחוץ למשפט ולא נחשבות כמשפטיות ולכן הן אינן אכיפות.
לפנים משורת הדין – ביטוי הלכתי אשר מבטא את הנורמה שהיא מעבר לחובה שהיא לא במסגרת הדין.
מידת חסידות – נורמה פחות מחייבת,כלמור יותר מוסרית ופחות משפטית. מידת חסידות יותר רחוקה מהדין מאשר הביטוי לפנים משורת הדין.
דין לא אכיף – מאוד ייחודי להלכה, יכול לבוא לידי ביטוי רק בשיטת המשפט הדתית. כאשר יש לנו בעיה מוסרית ואי אפשר לאכוף אותה ע"י הוצל"פ משפטית אבל על הצד הפוגע לדעת כי יש עליו קללה דתית מוסרית. אותו אדם חשוף לבית דין שמיים.
דין מוסרי – מדובר על ההלכה לכל דבר. יש נורמות משפטיות ברורות בהלכה שהבסיס המוסרי שלהם מאוד בולט ודומיננטי, לדוג': 'זה נהנה וזה לא חסר – פטור'; 'כופין על מידת סדום'.
נזק גרמא – נזק עקיף כלומר אין קש"ס. הקש"ס רחוק בין המקרה לבין הנזק עצמו.
חובת השבה לפי ס' 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט – מי שקיבל שלא ע"פ זכות שבדין או טובת הנאה אחרת חייב להשיב למזכה את הזכייה או את שוויה.
פטור מהשבה לפי ס' 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט – בימ"ש רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי ס' 1 אם ראה שהזכייה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה.
כופין על מידת סדום – מדבר על מצב של מלכתחילה ובניגוד לרצונו, דהיינו כפיה מסוימת ומראש. הנסיבות לכך הן שמעשייך הם נוראים ולכן עלייך לשלם עליהם.
דינא דבר מצרא – זכות קדימה לרכישה של הקרקע הצמודה אליו. המצרן הוא בעל זכות ראשונית ברכישת הקרקע גם אם צד ג' קנה את הקרקע, יש לו למצרן זכות לדרוש את הקרקע. תקנה על בסיס ועשית הישר והטוב.